פוקרלנד | פוקר | פורום פוקר | לימוד פוקר | טקסס הולדם - הגישה המקצוענית לסטראדל ולבליינד שלישי | פוקרלנד
 
  • הגישה המקצוענית לסטראדל ולבליינד שלישי


    גם שחקן הפוקר הכי טוב בעולם מפסיד כסף מעמדות הסמול והביג בליינד. אתם צריכים להיות מכורים לאקשן, או לשנוא כסף, כדי להתנדב להיות הבליינד השלישי. נכון? ברוב המקרים כן. כאן נכנס ה"סטראדל".
    סטראדל הוא הימור בליינד, שמתבצע על ידי שחקן, לפני שחולקו הקלפים ביד, ונותן לו את האופציה לדבר אחרון לפני הפלופ- באופן מעשי, סטראדל גונב את הביג ומכפיל אותו ב-2.
    סטראדלים בדרך כלל מתרחשים במשחקי לייב קאש, לעיתים רחוקות גם באונליין. ישנם שני סוגים נפוצים של סטראדל, שנדבר עליהם במאמר הזה:

    • "אנדר דה גאן" סטראדל- מותר ברוב חדרי הפוקר ברחבי העולם.
    • סטראדל מהכפתור- מותר במספר קטן של חדרי פוקר.

    בואו נצלול ישר פנימה, כדי שתלמדו לשפר את אסטרטגיית הפרה-פלופ שלכם, וזאת על מנת שתוכלו למקסם את סיכויי הזכייה שלכם, כאשר משחקים עם סטראדל. (אם אתם משחקים במשחקים עם שלושה בליינדים מובנים, המאמר הזה מדבר גם אליכם).

    סטראדלים ועומק הערימה :

    נניח משחק 5$/10$ טיפוסי, שולחן מלא עם ערימות אפקטיביות של 1,000$, ונגדיר את היחס בין הערימה האפקטיבית לגודל הקופה (SPR-stack to pot):
    • בלי סטראדל יש BB1.5 בקופה, כלומר ה-SPR לפני הפלופ יהיה 66.67 (1,000/15).
    • עם סטראדל של BB2, יש BB3.5 בקופה, כלומר ה-SPR לפני הפלופ יירד ל28.57.

    ה-SPR ירד ביותר מחצי תחת הסטראדל. אסטרטגיית הפרה-פלופ שלנו צריכה להשתנות בהתאם. האפשרות לשחק עם ידיים מסוימות, אחרי רייז אחד, מושפעת מהשינוי ב-SPR. כאשר ה-SPR יורד, החוזק של כל יד פרה-פלופ משתנה. הנה כמה דוגמאות:

    • קלפים עוקבים ותואמים (Suited connectors), כמו 76s או 56s – ערכם יורד
    • ידיים כמו KQo או AJo – ערכם עולה
    • זוגות נמוכים מאבדים מערכם מאוד, כי הסיכויים המרומזים (Implied odds) לפגוע בסט, צונחים משמעותית.

    כאשר יש סטראדל, ואנחנו חושבים על רייז פרה-פלופ, אנחנו צריכים להוריד מעט את יחס ההימור הרגיל שלכם, כאשר אתם משחקים במשחק עם SPR גבוה יותר.
    אם רייז הפתיחה הסטנדרטי שלנו הוא X3, כלומר ל-BB3 בקופה שאין בה סטראדל, כדאי להוריד את היחס ל-X2.5, כלומר ל-BB5, בקופה שכן יש בה סטראדל. הסיבה לכך, היא שזה יעזור לנו לשמור על SPR נמוך יותר אחרי הפלופ, וכך יתאפשר לנו לנצל יותר מהיתרון שיש לנו אחרי הפלופ. גם ההימור-שלישי (3-Bet) שלנו צריך להיות נמוך יותר, כאשר יש סטראדל בשולחן. אם ההימור-שלישי הרגיל שלנו הוא X3.5 מההימור הראשוני, אז אנחנו צריכים לרדת לאיזור ה-X2.5. כשההימור-שלישי שלנו נמוך יותר, אנחנו יכולים להשתמש בו ברוב, אם לא בכל, טווח הידיים שלנו. כך נוכל לאסוף המון כסף מת, שנמצא על השולחן.

    סטראדל "אנדר דה גאן"

    הסטראדל הזה הוא הסוג הנפוץ ביותר במשחקי הקאש ברחבי העולם. השחקן שיושב בעמדת "אנדר דה גאן", יכול לשים סטראדל בגובה פי שניים מהביג בליינד (בחלק מבתי הקזינו מותר יותר), וכך להפוך למעשה, לבליינד השלישי.
    כאשר יש שחקן נוסף ששם בליינדים, קשה יותר לגנוב אותם לפני הפלופ. כשאנחנו שוקלים עם איזה ידיים להעלות לפני הפלופ, נתרכז פחות בלנסות לגנוב, ויותר בלקבל ערך (Value) מידיים שאנחנו חושבים שאנחנו מנצחים איתן, או מידיים עם SPR נמוך, אם אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעשות שימוש בעמדה הטובה שלנו, כדי להעיף את אחד הבליינדים בהמשך היד.

    איך הבליינד משחק ביד עם סטראדל "אנדר דה גאן" - עמדת הסמול בליינד, היא אחת העמדות הבעייתיות, כאשר ה"אנדר דה גאן" שם סטראדל. במקום בליינד אחד שצריך לעבור, עכשיו יש שניים, כאשר הסמול בליינד נמצא בעמדה נחותה משניהם. המצב הזה אומר שנצטרך לשחק בצורה שמרנית יותר, מאשר בידיים בלי סטראדל, שאנחנו עשויים לנסות לגנוב מהסמול בליינד. אם אנחנו נפגשים בניסיון גניבה של אחד השחקנים בבליינד, כאשר יש סטראדל "אנדר דה גאן", כדאי לשחק את טווח הפרה-פלופ שלכם, כטווח ההימור-שלישי שלנו, כך נוכל לגנוב מהגנב. מכיוון שאנחנו מחוץ לעמדה, כדאי להגדיל את ההימור כדי לגנוב. נהמר הימור-שלישי בגובה פי 3.5 או פי 4, כדי להגדיל את הסיכויים להצלחת הגניבה. הפעולה הזו תעזור לנו להעיף את הבליינדים, ותסייע לנו להפעיל לחץ על מי שניסה לגנוב. בדומה לכך, אם אנחנו בעמדת הסמול או הביג בליינד, ושחקן אחד עשה רייז, ושחקן אחר רק השווה לו, כדאי לנו לבצע "מהלך מלחציים" (Squeeze). מעמדת הסמול כדאי לנו "ללחוץ או לזרוק", כדי להוריד את המוטיבציה של הבליינדים (הביג והסטראדל) אחרינו להשוות, וכדי לתקוף את טווח הידיים המוגבל של זה שעשה רק קול.
    בעמדת הביג בליינד, הסיכויים שלנו אמנם טובים יותר מעמדת הסמול, אך עדיין כדאי לנו "ללחוץ" ברוב המקרים. ממש כמו מעמדת הסמול, במשחקים ללא סטראדל.

    סטראדל מהכפתור

    כשהשחקן בכפתור עושה סטראדל, האקשן למעשה מתחיל מהסמול בליינד (שהוא הראשון לדבר אחרי הסטראדל). השחקן בכפתור ישחק אחרון בדיוק כמו שיעשה בהמשך היד. היתרון של הכפתור, מקשה על גניבת היד לפני הפלופ, כי הוא יכול להרוויח הרבה כסף רק בזכות העמדה שלו. עם זאת, כאשר יש רק בליינד אחד לעבור, לאחר שהסמול והביג זרקו את היד, אנחנו צריכים להתקיף את ההימור עם טווח ידיים רחב מהרגיל. צריך להתחשב גם בכמה שחקנים משחקים אחרינו. כשאנחנו בעמדה לא טובה, אנחנו צריכים לשחק עם ידיים שמתאימות ל-SPR נמוך וגם למשחק מחוץ לעמדה. קלפים עוקבים ותואמים לדוגמה, יורדים בחוזקם ב-SPR נמוך. רייז ראשוני גבוה, יאפשר לנו לקחת הרבה קופות לפני הפלופ, מכיוון שהוא גורם לצמצום היתרון של השחקן בכפתור. במבנה הבליינדים הזה, הימור-שלישי ו"מהלך מלחציים" עם כל טווח הידיים שלנו, אפילו יותר קריטיים מהדוגמה הקודמת. הסיבה לכך היא, שהשחקן שיושב בכפתור יכול להיכנס ליד יחסית בזול, ויהיה לו יתרון עלינו עד סוף היד. חשוב לגוון את טווח הידיים שלנו, ולא להגביל אותו. אם יש לנו טווח ידיים איתן אנחנו משווים בדרך כלל, אז השחקן שבכפתור ילחץ אותנו בצורה אגרסיבית, בזכות יתרון העמדה שלו. כשאנחנו מהמרים בכל הטווח שלנו, אפשר להוריד את גובה הרייז לפי 2.5, ולא פי 3.5.

    סיכום

    כאשר יש סטראדל, או בליינד שלישי, במשחק, תעשו התאמה למשחק הפרה-פלופ שלכם, לפי הנקודות הבאות:
    • תקטינו את הרייז הפותח שלכם אם ה-SPR נמוך.
    • תבחרו ידיים טובות למשחק ב-SPR נמוך.
    • תהמרו הימור-שלישי עם חלק יותר גדול מטווח הידיים שאתם רוצים לשחק איתו, אם אתם בעמדה טובה, תקטינו את ההימור-שלישי.
    • "ללחוץ" יותר מכל עמדה, במיוחד מעמדות הבליינדים.
    • שימו לב כמה שחקנים משחקים אחריכם, ולפי זה תחליטו על טווח הידיים שאתם מוכנים להעלות איתן.