
פוקר הוא משחק של טעויות. כל טורניר, כל סשן.. טעויות מתרחשות כל הזמן. זה קורה בעיקר משתי סיבות:
- המשחק לא פתור.
- פוקר הוא משחק של בני אדם, שעושים טעויות, בכל תחום עיסוק, על בסיס יום-יומי…
(יש גם עוד סיבה, והיא ש"כולם ממש גרועים בפוקר", אבל לא ארחיב לגבי זה במאמר).
על סעיף א' אני מדבר (במאמרים ובשיעורים) כל הזמן . כידוע אין סוף לעבודה על המשחק. אבל הפעם אני רוצה להתעכב על מספר טיפים לגבי סעיף ב - איך למזער טעויות/להפסיד את המינימום (ברמת האסטרטגיה).
A Game
כל שחקן צריך לשאוף לשחק רק במצב הטוב ביותר (מנטאלי ופיזי) שלו, לאורך כל יד/טורניר/סשן/סידרה. אבל בני אדם הם לא מכונות: הם חשופים להשפעות (הן בשולחן והן מחוצה לו), הם מגיבים באופן שונה לסיטואציות שונות (כמו כניסה לטילט, כמו עצבנים על משהו שקרה בשולחן או מחוצה לו, ועוד) - ולעתים הם עלולים לסטות מהאייגיים שלהם ולשחק "סאב-אופטימאלי". אצל כל אחד ירידה זו ביכולת מתבטאת באופן שונה, והשלב הכי חשוב להתמודדות עם הסיטואציה, הוא שלב ה"הפנמה" - שחקן חייב ללמוד להרגיש כי תהליכי קבלת ההחלטות שלו משובשים או לוקים בחסר, ולהיות מסוגל להכריח את עצמו לבצע פעולות כלשהן בשביל לשנות את הסיטואציה (או לכל המעט למזער סיכונים/הפסדים) - שינוי אסטרטגי כלשהו מתבקש (בין אם הטווחים הרגילים שלך רחבים או צרים).


Pass, Pass Its a ….
רוב הטעויות הטכניות במשחק, הנובעות מיציאה מהאיי-גיים, מתרחשות בספוטים מורכבים וקרובים. פעולות "על אוטומט" קלות לביצוע - שחקנים מתורגלים בהן מאוד (גם במשחק וגם בחיים האמיתיים).
אבל איך להוריד את הסיכון ו"החשיפה" בספוטים המורכבים במשחק? לדעתי, הדבר הנכון לעשות הוא להיצמד לאטסטרטגיה טייטית יותר, ולעשות יותר פאסים...
הדוגמא הכי בסיסית מתרחשת בסיאטוציה הבאה: עשינו רייז של 2 בליינדים עם יד בינונית כלשהי, ונתקלנו באול אין מערמה קצרה של 12 בליינדים. אנחנו לא יודעים אם לשלם או לא? - ומפחדים לעשות טעות - כי הספוט מרגיש לנו "קרוב מאוד". מצד אחד אנחנו מקבלים מחיר טוב, ומצד שני היד שלנו מאוד גבולית. יש שתי הסתעפויות שונות שבהן אנחנו יכולים לטעות פה:
- אנחנו נשלם ונעשה טעות.
- אנחנו נעיף ונעשה טעות.
דוגמא נוספת היא הצרת טווחי פתיחה מלכתחילה - אם בסיטואציה אופטימלית אני פותח ממוקדמת ATo כתחתית הטווח - וזיהיתי שאני לא משחק מיטבי כרגע - אני אפתח "קליק" למעלה ( AJo ).
מקווה שהדוגמאות המופשטות הנ"ל מחדדות את מה שנכון לעשות, לדעתי, בסיטואציות שבהן אנחנו מפחדים לטעות עקב אי הימצאות במצב משחק אופטימאלי - היצמדות לאסטרטגיה שמרנית יותר.
לסיכום
אני מגדולי המאמינים בכך שהמשפט הישן "Tight is Right" - לא מתאים לפוקר המודרני. אבל כל שחקן נתון להשפעות ברמות שונות - ואין לכך הוא צריך לקבל לפעמים החלטות "בוגרות" - גם אם הן לא עולות בקנה מידה עם האסטרטגיה הרגילה שלו. אחרי התרעננות קצרה, וחזרה למצב משחק אופטימלי, ניתן ורצוי לחזור ל"משחק רגיל".
