פוקרלנד - קצת על הימורי-המשך
 
  • אסטרטגיית פוקר: קצת על הימורי-המשך



    כולם חושבים שהם יודעים לבצע הימור-המשך (Continuation bet) בצורה טובה. הסיבה לכך היא שזה מהלך שגור מאוד במשחק, ושחקנים מניחים שהניסיון הרב שהם צברו בסיטואציה הזו, גורם להם לשלוט בה לחלוטין. לרוע המזל, רובם טועים.

    הימור-המשך טוב חיוני להצלחה בפוקר, וזה נכון גם לטורנירים וגם למשחק קאש. הוא בעצם מהווה את אבן הפינה של משחק הפוסט-פלופ, ובלי הבנה עמוקה של התאוריה שלו, אתם תפסידו כסף ב'רחובות' (Streets) הבאים. הטור הזה יתמקד בגורמים בהם צריך להתחשב בטורניר, כשחושבים על גובה הימור-ההמשך.

    הגורמים המרכזיים שצריכים להשפיע על ההחלטה שלכם הם: עומק הערימות, העמדות, מה קרה לפני הפלופ, טווחי הידיים, מרקם הפלופ ('רטוב', 'יבש', דינמי או סטטי), יכולת, היסטוריה, Independent Chip Model.

    כל אחד מהגורמים המצוינים לעיל, חשוב בקבלת ההחלטה על גובה ההימור, ועל אם בכלל כדאי לכם להמר. כעת נבחן דוגמה מטורניר, ודרכה נסביר איך כל גורם מרכזי אמור להשפיע על ההחלטה שלכם.

    אנחנו ביומו הראשון של טורניר במלון Wynn בלאס ווגאס עם דמי כניסה של $600. יש לנו ערימת פתיחה של 20,000 צ'יפים, הבליינדים הם 100/200 עם ביג בליינד אנטה של 200. לנו ביד יש J-A (אס לב), ואנחנו מעלים מעמדה מוקדמת ל-500. השחקן בעמדת ה'קאט-אוף' (עם 20,000) משווה וכל השאר עושים פולד.

    בפלופ מגיע .

    לצורך הדוגמה, נניח שהיריב שלנו הוא שחקן מיומן, ושאין לו חסרונות שאפשר לנצל בקלות. עכשיו נבדוק את הגורמים שדיברנו עליהם קודם לכן.
    • ערימה עמוקה: יש לנו וליריב ערימה אפקטיבית (100 בליינדים).
    • עמדה: אנחנו בעמדה נחותה.
    • מרקם: בפלופ יש הרבה אפשרויות לדרואו, כלומר הוא מאוד 'רטוב'. הוא גם מאוד דינמי, כי הטרן והריבר יכולים לשנות מאוד את מצב העניינים.
    • טווחים: הפלופ מתאים לטווח הידיים שלנו ושל היריב. אך לנו יתרון קל, כי אנחנו אלה שהעלנו, ויש לנו יותר קומבינציות של זוגות עליונים (Top pairs) ושל זוגות מעל הבורד (Overpairs).
    • ICM: מכיוון שזה שלב התחלתי בטורניר, ל-ICM אין כמעט משמעות.

    לפי שניתן להבין, הגורמים בסיטואציה הזו אומרים לנו לבחור בהימור-המשך גבוה, ולכן בפעם הזו נמליץ לבחור בהימור בגובה 75-85% מהקופה (1,200-1,300 לקופה של 1,500). עם זאת, בגלל שההימור הוא גבוה יחסית, צריך לבחור מאוד בזהירות את הידיים איתן מחליטים לעלות. אנחנו לא רוצים לאבד 'ערך' (Value) מצד אחד, ומצד שני אנחנו לא רוצים לבלף יותר מדי. ההמלצה בסיטואציה הזו, היא לעשות צ'ק ב40-60% מהזמן. כלומר, זו תהיה טעות להמר כל כך גבוה עם ידיים כמו 10-10, או לנסות לבלף עם ידיים כמו .



    מכיוון שאנחנו נמצאים מול יריב מנוסה, אנחנו גם לא נרצה להמר עם כל הידיים הטובות שלנו. הסיבה לכך היא שנרצה לבנות טווח מאוזן לצ'ק שלנו, כדי שלא נהפוך לצפויים מדי. לכן, נרצה לעשות מדי פעם צ'ק עם חלק מהזוגות J הנמוכים (7-J וכדומה), וגם עם ידיים גדולות כמו סט.

    אמנם הדוגמה היא קצרה, אך ניתן ללמוד ממנה כמה יסודות חשובות חשובים בתאוריה של הימורי-ההמשך. כדי להתמקצע בה וכדי לשפר את עצמכם כשחקנים, תצטרכו כמובן ללמוד הרבה יותר ולהתאמן עליה.