
אוגוסט 2019 הגיע לסיומו, ואלפי הורים מיואשים יכולים לנשום לרווחה ולחזור לשגרה. עבור רבים מהם אוגוסט הוא חודש של בילוי עם המשפחה - אבל הוא גם נטל כלכלי לא קטן. הם נאלצים להחסיר שעות עבודה בשביל לבלות עם המשפחה/ילדים - חלקם אף לוקחים חופשים של ימים/שבועות.
אני לא. אני עבדתי.
וזה לא כי אני עצמאי.
וזה לא משום שהמצב הכלכלי הכריח אותי לעשות את זה, או משום שאני לא אוהב לבלות עם הבן שלי (אפילו הספקנו לטוס לחופשון קצר לחו"ל, שגם במהלכו "חטאתי בקלף").

הסיבה העיקרית לכך שעבדתי לאורך כל חודש אוגוסט (מעבר לעובדה שאני אוהב את מה שאני עושה), היא הקלות שבה אני יכול לבצע את עבודתי: רוצה לשחק פוקר? מספיק לי להדליק את המחשב שלי. לפעמים אפילו מספיק להרים את הפלאפון. את המאמר הזה למעשה אני כותב על מסך אחד, בזמן שאני משחק על המסך השני...
רשמתי רבות בעבר על כל הדברים הטובים ש"קיבלתי מהקלף" והחלטתי הפעם להתייחס לתוצר הכי רע שהחיבור בין האופי הטוטאלי שלי לבין המשחק (הממכר בטירוף) יצר: עודף פוקר -> עודף עבודה -> חוסר פרודוקטיביות -> התנוונות כללית….
הפוקר שאב אותי פנימה הרבה יותר מדי. במידה רבה, הוא הפך להיות תחום העניין היחיד שלי בחיים. זה לא קרה לי בעבודות קודמות (גם כשהייתי נהנה ממה שהייתי עושה):
- רוב החברים שלי הם שחקני פוקר (הרבה פחות בקשר עם חברי ילדות).
- למעלה מ-50% מהמידע שאני צורך במדיות השונות הוא קשור לפוקר.
- הטרמינולוגיה שלי "בעולם האמיתי" לוקחת המון מושגים (בעיקר סלנג) מהפוקר.
כל זה אולי יתפס טיפה מוזר, אבל הוא מתרחש לעתים אצל אנשים שונים במסגרות של תחביבים/עיסוק - ובנוסף כלל לא בטוח שמדובר בדברים שליליים. הסעיפים הבאים לעומת זאת הם לא מושא גאוותי בלשון המעטה:
- איבדתי כמעט כל עניין בדברים שאהבתי פעם (הדוגמה הבולטת היא כמובן שחמט). טלוויזיה למשל בשבילי זה רק בשביל לראות ספורט, וגם זה בתדירות נמוכה.
- ספורט? הכי מאמץ בשבילי זה ללכת לשירותים/מקרר בכל 5 דקות עגולות של סוף שעה עגולה.
- הידע הכללי שלי הצטמצם משמעותית: אני כבר לא זוכר את ערי הבירה של כל המדינות בעולם. אני לא חושב שקראתי ספר/מאמר, שלא קשור לפוקר, במלואו כבר למעלה מ-5 שנים.
- (וזה הרע מכולם כנראה) נתתי (ואני עדיין נותן) למשחק להכתיב את המצב רוח שלי "בחיים האמיתיים".

עבור כל אחד, המשחק אמור לתפוס את המקום המתאים לו - מקצוענים וחובבנים. אל תתנו לו להפוך למרכז החיים שלכם (גם אם המשחק זה הדבר הכי מרגש בהם). פוקר ממכר - עובדה זו לא אמורה לשלוט בנו. אנחנו אמורים לשלוט בדחף לשחק ככל יכולתינו, ולא לתת לו להכתיב את חיינו.
אני מאמין שלא מעט שחקנים יזדהו עם לפחות חלק מהנ"ל. אני רוצה לנסות להציב לעצמי אתגר לחודשים הקרובים: להצליח לשנות סעיף אחד לפחות עד סוף השנה. מוזמנים להצטרף אליי, בהצלחה!
נ"ב
"אין משיחין בשעת הסעודה" הוא אחד המשפטים האהובים על הבן שלי. לאחרונה, הוא התלונן בזמן שישבתי ואכלתי איתו על כך שהתעסקתי עם הפלאפון (נראה לי ששיחקתי..). הדבר הראשון שאני צריך להשיג הוא לבצע הפרדה, ככל האפשר, בין העבודה לבין ההפסקות שלי - כשאוכלים, לא משחקים.

