פוקרלנד - ראיון עם אלוף - תומר ברדה עונה על שאלות.
 
  • ראיון עם אלוף - תומר ברדה עונה על שאלות

    (Rafi_Vegas) ישב לראיון בהתכתבות עם תומר ברדה, זוכה באירוע 56 באליפות העולם בפוקר 2010 (World Series of Poker 2010) ובפרס של 825,976$.


    תומר ברדה, הזוכה באירוע 56 באליפות העולם בפוקר (WSOP) נו לימיט הולד'ם 2500$.
    בטח התרגשת מהזכייה. שתף אותנו בהרגשה.


    זוהי הרגשה מדהימה שלא ניתנת לתיאור במילים. מה שהכי מרגש היה שאבא שלי הצטרף אלי לווגאס בדיוק בתחילת התחרות, כך שזכיתי לחלוק איתו את הרגע המאושר הזה. הוא ידע והעריך כמה קשה עבדתי כדי להגיע לרגע הזה. את חיבוק הדוב שהוא העניק לי מיד לאחר הזכייה והדמעות שהיו לו בעיניים אני לעולם לא אשכח. זהו מסוג הרגעים שאתה אומר לעצמך, כל הימים הקשים שהיו לי בחיים, היה שווה לעבור אותם בשביל להגיע לרגע הזה.


    באיזה שלב בטורניר הרגשת שאתה הולך עד הסוף ?

    כשנשארנו שני שולחנות אחרונים, היה איתי בשולחן שחקן בשם מייק קמרן, ישראלי
    אמריקאי מקצוען ששיחק איתי גם ביום הקודם של התחרות. ההערכה שלי היתה שהוא וג'יימס מאקי הם שני השחקנים הטובים ביותר מאלו שנשארו ומהם הכי חששתי. את מייק הדחתי במקום ה 13, אני הייתי האחראי הישיר להדחה שלו באמצעות משחקים טובים נגדו מה שמאוד העלה לי את הביטחון, וכשנשארנו 10 אחרונים ג'יימס עשה טעות גדולה באופן דיי מפתיע ועף. בשלב זה הרגשתי שאני יכול לעשות את זה.


    האם בשלב מוקדם של הטורניר היה מצב שהיית באול אין ? ספר.

    כן. התחלתי את הטורניר לא טוב והייתי בלי צ'יפים במשך כל היום הראשון, איכשהו
    הצלחתי לשרוד מבלי להיות באול-אין ואז בשעה האחרונה תפסתי אש! תחילה הלכתי אול-אין עם שלישיה נגד זוג עם קלף לצבע ומיד אחר כך הכפלתי שוב. שחקן אחד לפני הדילר נכנס ראשון לקופה בהכפלה (העלאה), הדילר הכפיל עליו ואני מהסמול בליינד הלכתי אול-אין כשבידי זוג 6. למרות שהסיכוי ששניהם יזרקו היה קלוש, הלכתי עם השישיות שלי היות והדילר היה השחקן הכי אגרסיבי ולוס בשולחן כך שהטווח שלו היה דיי רחב והרגשתי שהוא רק מנצל את הפוזיציה שלו בלי קשר לקלף שהוא מחזיק. לצערי ולהפתעתי היה לו קלף חזק, אס קינג, אבל למרות זאת זה עדיין היה אול-אין טוב והשישיות החזיקו. מיד לאחר מכן לקחתי עוד כמה קופות ברצף כדי לסיים את היום מעל הממוצע.


    ספר לי על היד הכי חשובה בטורניר.

    כשנשארנו שניים אחרונים, הלכנו אול-אין לפני הפלופ, אני עם אס עשר והוא עם זוג 9, הקופה היתה על כמעט כל הצ'יפים שבמשחק.
    הפלופ הגיע :

    הקלף הראשון שראיתי היה האס, אבל אז ראיתי את ה-9 והלב שלי צנח. בשלב זה היה לי פחות מ-7% סיכוי, הטרן היה שהעלה את הסיכוי שלי ל-18%. עכשיו אני צריך מלכה או 7 בריבר כדי לנצח את היד וככל הנראה את התחרות כולה. פתאום מישהו מהקהל שלא הכרתי התחיל לצעוק "מלכה !! מלכה!!" ולתדהמתי מלכה הופיעה בריבר! קפצתי מהכיסא עם הראש בין הידיים כלא מאמין. בשלב זה כבר היה לי ברור שאני אמור לנצח את התחרות, שזה "מכתוב". כמה דקות אחר כך היתה הפסקה ובדרך לשירותים פגשתי את הבחור שצעק וזימן לי את הקלף המנצח. הוא ביקש ממני $20 כדי להגיע הביתה, איזה מלאך מוזר...


    ספר את ההרגשה והלחץ כאשר ניצחון או הפסד של יד זה עניין של מאות אלפי דולרים ? ההחלטות משתנות ?

    מאות אלפי דולרים לא ישנו לי את החיים כך שההחלטות שלי לא הושפעו מהקפיצה
    בפרסים. כשנשארנו שניים אחרונים קיוויתי שהקפיצה בפרסים תשפיע על הילדון הרוסי שהתמודד נגדי על המקום הראשון כדי שאוכל לנצל זאת לטובתי ולהפעיל עליו לחץ, אך לצערי הוא שיחק ללא פחד כלל. האמת היא שאני חששתי לסיים במקום השני יותר ממנו והוא קלט את זה וניצל זאת לטובתו. החשש שלי לא נבע מהכסף, אלא מההרגשה הנוראית של לסיים תחרות במקום השני, להגיע כל כך קרוב לצמיד, שכבר היה מונח על השולחן, ולפספס אותו.
    מבחינת יוקרה והישג מקצועי זהו הבדל משמעותי. את המקום השני בדרך כלל לא זוכרים. ולראות את היריב שלי צוהל יחד עם כל הקהל שהיה לו ביציע בעודי מנסה לאסוף את חפציי ולהעלם משם כמה שיותר מהר זה לא נעים. חוויתי את ההרגשה הזו חודש לפני כן כאשר סיימתי במקום החמישי בתחרות מספר 5 בסדרה, למרות שהובלתי את התחרות כשנשארנו חמישה אחרונים. ייתכן שחוויה לא נעימה זו היא זאת שגרמה לי לשחק עם קצת פחד, והאמת היא שהוא שיחק טוב יותר ממני, לי פשוט היה הרבה יותר מזל באותו היום.



    יש שתי אסטרטגיות עיקריות לתחילת טורניר דיפ-סטאק, האחת לשחק סמול בול ולאט לאט לבנות את הסטאק עם עליית הסטאק הממוצע -או- לשחק קצת פרוע (לוס) ולנסות לראות הרבה פלופים במחיר זול יחסית כדי לרוקן שחקנים. איך אתה ממליץ לשחק בשלבים המוקדמים של טורניר דיפ סטאק ?

    שתי האסטרטגיות שאתה מתאר, לראות הרבה פלופים בזול ולשחק סמול בול, עובדות טוב יחד בטורניר דיפ סטאק. אני לא חושב שצריך לבחור בין שתיהן, הן משלימות אחת את השנייה


    באירועים כאלה גדולים שנמשכים מספר ימים צריך לשמור תמיד על פוקוס, איך אתה ממליץ להתנהל בימים של הטורניר ?

    הדבר הכי חשוב הוא להגיע לטורניר בראש נקי. לפני שאני יוצא לטורניר אני דואג לנקות את השולחן מכל הסידורים היום יומיים, אם זה חשבונות, טיפול לרכב, חיסון לכלבה, כל דבר קטן שעלול להסיח את דעתי במהלך התחרות. כמו כן כדי לשמור על פוקוס מכסימלי אני לא עונה לטלפונים במהלך התחרות. הדבר השני שמאוד חשוב במרתון של תחרויות שנמשך שבועות הוא לדעת לחלק את הכוחות. אם אני עף מתחרות אני נח ושומר כוחות לתחרות הבאה ולא מתפתה בזמן הפנוי לשחק תחרויות צדדיות. בווגאס ישנם הרבה פיתויים נוספים, במיוחד בלילה. דבר חשוב נוסף הוא לישון שינה מלאה ללא הפרעות בלילה שלפני התחרות ולא לשתות. את החגיגות תשאירו לאחרי הזכייה. במהלך התחרות אני דואג להחזיק שוקולדים בתיק למידה שארגיש מחסור בסוכר ומדי פעם שומע מוזיקה, זה עוזר לי להישאר ערני ומרומם, אם כי זה בא על חשבון שמיעת השיחות בשולחן, דבר שעוזר מאוד באפיון השחקנים.


    במשחקי קאש כשאני מפסיד יד גדולה בביט או אפילו בטעות שלי, אני אוהב לקום ולעשות הפסקה, אך בטורנירים זה בדר"כ לא אפשרי. איך אתה מתמודד עם זה ?

    כשאני מפסיד בבד ביט אני אף פעם לא מתעצבן, להפך, זה רק מעלה לי את הביטחון כי המשמעות היא שהיריב שלי עשה טעות ושם בקופה כסף כשהייתי ביתרון גדול. אני כן כועס על עצמי בכל פעם שאני הוא זה שעשה את הטעות, בלי קשר אם זכיתי בקופה או לא. החוכמה היא לדעת להעביר ביקורת עצמית וללמוד מטעויות.


    האם ישבת במהלך הטורניר הזה או טורנירים אחרים עם שמות גדולים באותו שולחן ? מה דעתך עליו ?

    באחת התחרויות בסדרה השנה שיחקתי בשולחן עם טום מק'אווי. לפני מספר שנים קראתי ולמדתי את ספרי הפוקר שלו. הערכתי אותו מאוד והתרגשתי לשחק עם האיש שממנו למדתי את צעדיי הראשונים בפוקר. אבל לצערי ולהפתעתי החוויה הפכה ללא נעימה. ממש ביד הראשונה של התחרות, כשעדיין לא כל השחקנים הגיעו לשולחן, שחקן מימיני הכפיל ככל הנראה כדי לגנוב את הבליינדים של אלו שעוד לא התיישבו, ואני משמאלו הכפלתי עליו והלכנו למלחמה. בריבר הוא הימר סכום גדול והייתה לי החלטה קשה, חשבתי כמה שניות ואז פתאום טום קרא לשעון והאשים אותי שאני עושה הצגה הוליוודית וסתם מבזבז זמן. זה לא אתי לקרוא לשעון אלא אם כן עבר דיי הרבה זמן כי המשמעות היא שמאותו הרגע יש לי דקה לקבל החלטה. במקרה הזה עברה רק פחות מחצי דקה עד שהוא קרא לשעון ובאמת היתה לי החלטה קשה לקבל, מה גם שההאשמות שלו קטעו לי את חוט המחשבה. אפילו היריב שלי היה מופתע והעיר לו על התנהגותו, למרות שהקריאה לשעון היתה בעצם לטובתו. אני לא אמרתי מילה. בסופו של דבר קיבלתי את ההחלטה הנכונה השוותי את ההימור וזכיתי בקופה. בסוף היד, כשטום ראה את הקלף שלי אני מאמין שהוא הבין שבאמת היתה לי דילמה ושמה שהוא עשה לא היה בסדר. לא ציפיתי להתנהגות כזו משחקן ייצוגי.

    (בוגאס נדיר מאוד לשמוע את המילה TIME בשולחן. קריאה לשעון, אפילו בטורניר שבו כל דקה חשובה לכלל השחקנים בשולחן, נחשבת גסה במיוחד, גם אחרי חשיבה של מספר דקות)


    באירוע המרכזי סיימת במקום מכובד של 120 (מתוך 7,319 שחקנים), במה האירוע המרכזי שונה מכל טורניר אחר ?

    למרות שהיא תחרות יקרה יותר, הרמה של השחקן הממוצע בה היא נמוכה יותר. ישנם הרבה שחקנים שם שלא ממש יודעים לשחק. הנה דוגמא. ביום הראשון ישב איתי בשולחן שחקן צרפתי, הוא היה בביג בלינד, אף אחד לא הכפיל לפניו. כשהגיע תורו הוא בא לזרוק את הקלף שלו, הדילר עצר אותו ואמר לו שהוא יכול לעשות צ'ק ולראות פלופ בחינם !


    תודה רבה תומר, מצוות פוקרלנד ומכל המשתמשים.
    נשמח אם תהיה חלק בקהילה שלנו ותתרום לנו מהידע והנסיון שלך.

    לדיון על הראיון, אפשר להיכנס לכאן.