פוקרלנד - איזי גיים - פרק 36 - קטגוריית הידיים הבינוניות המצומצמת | פוקרלנד
 
  • איזי גיים - פרק 36 - קטגוריית הידיים הבינוניות המצומצמת


    בפרק שדיבר על חלוקת ידיים לקטגוריות השונות דיברנו לא מעט על הערכת חוזק ידיים. באותו פרק לא התייחסנו לתופעה שקורית במצבים מאוד מסוימים, מצבים שחוזרים על עצמם לא מעט פעמים במהלך משחק, והם בדרך כלל מצבים שאיתם התלמידים שאני מלמד מתקשים להתמודד. לא כללתי את את הנושא באותו פרק בגלל שבאותו הזמן לא הייתי בטוח שאני מבין אותו לחלוטין, ומאז הקדשתי זמן רב לחקירת הנושא וכעת אנחנו יכולים לדבר על מושג שאני קורא לו "קטגוריית הידיים הבינוניות המצומצמת".

    מקודם הייתי ברור מאוד בהסבר שלי, בכך שיד מסוג פרימיום היא יד שאפשר לעשות איתה רייז לואליו, יד בקטגוריות הידיים החלשות היא יד שנרצה לקפל (או לעשות רייז כבלוף) ויד בינונית היא כזו שאינה מספיק חזקה כדי לעשות רייז לואליו ומצד שני חזקה מספיק מכדי שלא נקפל אותה. באופן כללי הידיים שלנו מתאימות לקטגוריות האלו בלי בעיה. דיברנו כיצד מגוון משתנים משפיעים על השיוך של כל יד נתונה לקטגוריה, ואיך הגבול בין הקטגוריות השונות זז כל הזמן.

    לפעמים מספר משתנים כמו גודל הערימה שלנו, העמדה וההיסטוריה שלנו מול שחקן מסוים מתחברים יחדיו וגורמים לקטגוריות הידיים הבינוניות שלנו להכיל מספר מאוד קטן של ידיים. בואו ונבחן שני דוגמאות שממחישות זאת. הדוגמה הראשונה היא מצב שקורה לא מעט, הערימות האפקטיביות הן 100 ביג בליינד, אנחנו פותחים מעמדת הCO עם AQ או TT. השחקן בכפתור הוא שחקן קבוע טוב, שעושה לנו 3בט בצורה קבועה אך לא באופן פרוע. הוא כעת עושה לנו 3בט, הבליינדים מקפלים והאקשן חוזר אלינו. רבים מהאנשים שמכירים את המשחק המודרני והאגרסיבי של היום יאמרו שההחלטה שלנו פשוטה, אנחנו צריכים לדחוף אולאין. אני מסכים, ובואו נראה למה.

    עם AQ או TT, אנחנו ניצבים בפני מספר בעיות. ראשית כל, אנחנו בטוחים שאנחנו לא יכולים לקפל יד יותר טובה ברגע שנדחוף, כך שלא מדובר בבלוף. שנית, ללא היסטוריה משמעותית בינינו לבין היריב שלנו אנחנו יכולים להיות בטוחים שלעיתים רחוקות הוא ישווה עם ידיים חלשות משלנו. שני הדברים האלו רומזים לנו שכדאי לנו רק להשוות את ההימור ולהמשיך לשחק אחרי הפלופ ללא עמדה. אבל כפי שבוודאי קראתם בפרקים הקודמים, אנחנו אף פעם לא רוצים להשוות הימור 3בט ללא עמדה עם ערימות של 100 ביג בליינד. אם כל הסימנים מצביעים על כך שהיד שלנו שייכת לקטגוריות הידיים הבינוניות אנחנו מתעלמים מכך ובוחרים לדחוף אולאין?

    בואו ואתן לכם אתגר קטן, נסו למצוא עוד ידיים שמתאימות לתיאור שנתנו לAQ\TT. אפשר לומר JJ, אולי גם 99, ואולי אולי AJ. אין עוד הרבה ידיים דומות. קטגוריות הידיים הבינוניות שלנו הצטמצמה למספר כה נמוך של ידיים שאפשר לספור אותם על אצבעות יד אחת. יש לנו שתי אפשרויות במצב כזה :
    • לחזק ולהרחיב את טווח ההשוואה שלנו ל3בט כאשר אין לנו עמדה - זה אומר רק להשוות עם AA\KK וכנראה גם עוד ידיים יותר חלשות כמו KQs,ATs וכו'. זה לא משהו שנרצה לעשות מכיוון שזה אומר שנשחק בצורה לא אופטימלית עם המון ידיים כדי לאזן את הטווח שלנו במצב הזה. הרי כאשר נהיה באותו מצב, וללא צורך באיזון, נעשה רייז נוסף עם AA בכל פעם ופעם, ונזרוק JTs בכל פעם ופעם.
    • נעלים את קטגוריות הידיים הבינוניות שלנו לחלוטין ונמשיך הלאה רק עם ידיים פרימיום או ידיים חלשות. זוהי האפשרות המועדפת של שחקנים רבים במשחקים הגדולים ביותר. זה מאוד פשוט, אם יש מספיק כסף מת בקופה (כלומר היריב שלנו מקפל מספיק פעמים להעלאה נוספת), אנחנו יכולים לפעול כך עם AQ\TT וזה למעשה הימור לואליו. ככל שהתדמית שלנו תלך ותתפתח, הואליו יהיה פחות ופחות דק. באותה המידה אף אפשר לומר שמהלך דומה עם A6s הוא בלוף דק.

    במספר פרקים קודמים (תיאוריית דונקינג והויכוח הגדול) ראינו עד כמה זה יכול להיות קשה לאזן מספר טווחים כאשר אנחנו ניצבים בפני החלטה. במקום לאזן טווח של דונק בט וטווח של צ'ק קול\רייז, אנחנו בוחרים בדרך כלל בשני. במקום לאזן גם טווח 4בט וגם טווח השוואת הימור 3בט בלי עמדה, אנחנו מחליטים לעשות 4בט או לקפל. במקום לאזן גם טווח הימור המשך בפלופ וגם טווח צ'ק מאחור בפלופ, אנחנו בדרך כלל מאזנים את הראשון.

    הדוגמה השנייה שאני רוצה להביא היא פחות נפוצה אבל עדיין רלוונטית להבנה של התיאוריה בשלמותה. בואו ונחשוב על סיטואציה בה אנחנו על הכפתור עם 63s. שחקן חלש, עם ערימה של 100 ביג בליינד עושה לימפ לפניך, והשחקנים שיושבים בבליינדים הם שניהם שחקנים קבועים ואגרסיביים. כל הסימנים במקרה הזה מורים כי היד שלנו שייכת לקטגוריית הידיים הבינוניות. לפני הפלופ, כאשר לא הייתה העלאה לפנינו זה אומר שעלינו לעשות לימפ. אבל אנחנו כמעט אף פעם לא נעשה לימפ במצבים האלה, במיוחד כאשר ישנם שחקנים חושבים שעדיין צריכים לדבר. הטווח שלנו לביצוע לימפ במצב הזה הוא כל כך צר שעדיף לנו פשוט למחוק לחלוטין את קטגוריית הידיים הבינוניות ולעשות העלאה או לקפל. זהו למעשה הסיבה הבסיסית לכך שאנחנו כמעט ולא עושים לימפ, לשם האיזון אנחנו פשוט שמים כל יד או בקטגוריית הידיים שאיתן נעשה רייז לואליו או בקטגוריית הידיים החלשות איתן או שנקפל או שנעשה רייז כבלוף.

    הסיבה לכך שאנחנו מתנהגים בצורה הזו קשורה ליכולות קריאת הידיים של שחקנים איתם אנחנו משחקים. כאשר אנחנו מחליטים לשמור קטגוריית ידיים בינוניות במצבים שעליהם דיברנו, שחקן חושב יוכל מהר מאוד לזהות בדיוק מהו טווח הידיים שלנו, וזה ישים אותנו במצב לא פשוט בו הוא יודע מה היד שלנו, אנחנו לא יודעים מה יש לו, ואנחנו מנסים לנחש מה הוא יעשה כאשר הוא יודע את הקלפים שלנו. אין ספק שזה לא המקום הכי טוב להיות בו.

    מצד שני, כאשר אנחנו בוחרים למחוק את קטגוריית הידיים הבינוניות שלנו, אנחנו מסתירים את החוזק של היד שלנו אבל מאבדים את היכולת לפעול בכל דרך שהיא עם כל יד. למעשה לשחק בצורה הזאת זה כמו לשחק מול היריב שלך רק עם פטיש. קשה להם לשחק מולנו בצורה נכונה, ואנחנו לא עושים הרבה טעויות, אבל הם יודעים למה לצפות. אם תשמור על קטגוריית הידיים הבינוניות שלך היריבים לא ידעו למה לצפות, אבל מצד שני לא יהיה להם ממש קשה לשחק בצורה נכונה, ואנחנו ככל הנראה נעשה לא מעט טעויות. מהניסיון העשיר שלי, יכולת איזון שני טווחים באותו מצב היא משהו שהופך להכרחי רק ברמות הגבוהות ביותר של משחק הפוקר, ואם תשמור על הדברים פשוטים, אין ספק שתצליח בגדול.

    העובדה שאנחנו מוחקים את קטגורית הידיים הבינוניות מהלקסיקון שלנו קשורה ישירות לגודל הערימה. אם היינו יושבים עם ערימה בגודל אינסופי, לעולם לא היינו מקפלים להימור 3בט כאשר אנחנו בלי עמדה. יכול היה להיות לנו טווח רחב ומאוזן גם להשוואה וגם לביצוע 4בט. במובן הזה הרעיון של קטגוריות הידיים הבינוניות המצומצמת קשור ישירות למושג המינוף. נקודת מינוף היא למעשה פעולת מחיקת קטגוריות הידיים הבינוניות של היריב. חשוב להבין זאת. נגד שחקנים טובים אנחנו עושים 3בט קטן כאשר אנחנו עם עמדה מכיוון שאנחנו מצפים מהם לקפל או לעשות 4בט. אם אנחנו נתקלים בשחקן שרק משווה את ההימור שלנו במצב הזה ולא מאזן את טווח הצ'ק רייז שלו בפלופ (מקפל יותר מדי או עושה צ'ק רייז בתדירות נמוכה), נגדיל את גודל 3בט שאנחנו עושים. אם נפגוש בשחקן שרק משווה אבל כן מאזן את הפעולות שלו בצורה טובה לאחר הפלופ, הרי שנמשיך עם גודל ה3בט הקטן לפני הפלופ.

    אפשר לראות כיצד הרעיון של העלמת הידיים הבינוניות בא לידי ביטוי באינספור מצבים לאחר הפלופ, לדוגמה בואו וניקח כדוגמה יד בה עם ערימה אפקטיבית של 130 ביג בליינד, השחקן שהימר לפני הפלופ נותן הימור המשך על פלופ רטוב של ואנחנו עושים רייז. הוא עושה רייז שוב, גדול מספיק כדי שלא נוכל להשוות עם דרואו פשוט כמו . בנקודה הזאת אין לנו ידיים בינוניות שימשיכו, או שנדחוף אולאין או שנקפל. ההבנה מדוע כדאי לנו להעלים את קטגוריות הידיים הבינוניות שלנו ומדוע אין שום יד שאיתה רק נשווה את ההימור היא צעד חשוב בדרך לצורת משחק נכונה לאחר הפלופ. כאשר היריבים שלנו עושים טעויות שכאלה אנחנו יכולים לנצל אותן בקלות. נניח ואנחנו מחזיקים באותה יד, רק הפעם אנחנו בתפקיד השחקן שפתח לפני הפלופ. הימרנו בפלופ , וקיבלנו רייז מהשחקן שמולנו. אנחנו חושבים שהיריב שלנו עושה רייז במצב הזה בתדירות גבוהה מאוד, עד כדי כך שיש לנו מספיק כסף מת בקופה בכדי לעשות רייז נוסף. להפתעתנו הוא מחליט רק להשוות. מהניסיון שלי, ב99 אחוז מהפעמים היד שהוא מחזיק היא פלאש דרואו. זה אומר שבכל טרן שאינו עלה, אנחנו יכולים לדחוף ולאסוף המון כסף מת (צ'ק לדעתי הוא טעות, מכיוון ששחקנים בדרך כלל יעשו צ'ק אחרינו במצב הזה).

    התופעה הזו של קטגוריית הידיים הבינוניות המצומצמת היא תופעה מסובכת אבל כזו שיכולה להתבטא בכל ערב פוקר. היא מציגה בפנינו שאלה - האם אנחנו רוצים לשחק בצורה לא אופטימלית עם טווח אחד כדי שנוכל לשחק בצורה אופטימלית עם הטווחים האחרים, או האם אנחנו רוצים לשחק בצורה כמעט אופטימליץ עם מספר טווחים בכדי להפוך את המשחק עם הידיים הבינוניות שלנו לאופטימלי? האם אפשר לעשות את שני הדברים? אם תבין היטב את מה שדיברנו עליו בפרק הזה, אתה תקדים את היריבים שלך בשולחן בשנות אור. אפילו הבנה פשוטה תתן לך ביטחון במצבים קשים, לפני ואחרי הפלופ. כבר אמרתי מוקדם יותר שחלוקת ידיים לקטגוריות היא הדבר החשוב ביותר שצריך ללמוד בפוקר. הקטגוריה האמצעית היא ללא ספק הכי מסובכת ומעניינת מבין השלוש, והפרק הזה הוא כנראה הפרק המתקדם ביותר בספר שלי. כאשר תרגיש שאתה שולט היטב בנושא, תדע שעשית צעד נוסף להבנה של תיאוריית פוקר מתקדמת.

    לדיון בנושא : איזי גיים - פרק 36 - קטגוריית הידיים הבינוניות המצומצמת