פיל הלמות' - לא מה שאתם באמת חושבים עליו. תורגם מהפרק עליו בספר DEAL ME IN - בלוגים - פוקרלנד
 
View RSS Feed

Aegramens

+ צור בלוג

פיל הלמות' - לא מה שאתם באמת חושבים עליו. תורגם מהפרק עליו בספר DEAL ME IN

דרג את הרשומה הזו
"אני מאמין מובהק בכוחה של חשיבה חיובית"
יוהאן וולפגנג פון גתה, האינטלקטואל הגרמני המפורסם כתב : "ברגע שאתה לוקח צעד קדימה ומעז ביוזמה שכרוכה בסיכון, כל הדברים הטובים ייקרו בדרכך ויחישו את ההצלחה שלך"
קשה למצוא מילים כדורבנות מעין אלה, ומהלך חיי הם עדות חיה לאמיתותן.
אני חונכתי ע"י זוג הורים שהטמיעו בי את האמונה שיש בכוחי לעצב את חיי כראות עיניי ושדברים מופלאים יכולים לקרות לי אילו אשקיע את האנרגיה שלי במטרות ראויות ועל-סמך דרך חיים איתנה.
בצעירותי, אמי הדביקה גלויה על חלון המראה באמבטיה עם שלוש המחשבות המעמיקות הבאות: "אתה מי שאתה חושב שאתה" , "אתה נהפך למה שאתה חושב" , מה שאתה חושב הופך למציאות".
מחשבות מעוררות השראה אלו היה הדברים הראשונים שהייתי נתקל בהם בבוקרו של יום בבואי לצחצח שיניים.
נולדתי וגדלתי במדיסון וויסקונסין, עיירת קולג' השוכנת במרחק 2736 ק"מ מבתי הקזינו של נבדה.
ההורים שלי לא היה חולמים ולו לרגע קט שאהפוך לשחקן פוקר מקצועי. איך הם יכולים היו לשער ?
אמי היא פסלית, ואבי הוא דיקן האוניברסיטה של ויסקונסין, שהיא משרה רמה מאוד שלא משוייכת בתודעה לעיסוק גס כמו הימורים.
כבן הבכור, נדמה היה ששומה עלי לשמש דוגמא לאחיי הצעירים ולצעוד במסלול המבטיח של תואר אקדמי ולהפוך למשפטן או רופא.
מאכזב ככל שזה יהיה (כפי שהתברר להוריי מאוחר יותר), מסלול שכזה "לא היה מסומן במפת הקלפים שלי".
באותן שנים מעצבות, לעיתים הייתי חווה התגלויות שנדמה היה שהן מהוות סימן מבשר להצלחה שלי. כנער בן 15 או 16, שיחקתי פוקר עם חבריםץ היה זה ערב יום שישי ונדמה היה שהכל שגרתי. ברקע התנגן השיר "TAKE IT TO THE LIMIT" של EAGLES, והשיר גרם לי לעצור לרגע ולהרהר. אני זוכר שאפילו באותו זמן יהיה זה אני שיהמר "עד הגבול".
חיי השתנו כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה של ויסקונסין. מעולם לא שקדתי על לימודיי, אבל דווקא התחלתי לשחק פוקר לעיתים תכופות.
אחרי כמה סמסטרים הייתי שחקן קבוע במשחקי 5$ נו-לימיט (באזור הטרסה ([I]שטח פתוח[/I]) בקמפוס של אוניברסטת וויסקונסין, שאגודת הסטודנטים שלו תפסה כותרות ב-1968 שהתנגדה בחריפות למאמצי הגיוס שהנהיגה חברה לייצור חומרי נפץ למלחמת וייטנאם).
המשחקים משכו אליהם מגוון רחב של שחקנים, החל בנהגי מוניות וכלה בסטודנטים, דוקטורים ופרופסורים.
הואיל והאוניברסיטה זעפה לנוכח משחקי הימורים בתחום הקמפוס, שיחקנו "במטבעות אוסטריים" ([I] רעיון לפארטיות ?!) [/I]שהניחו את דעתם של ראשי האוניברסיטה שאכן לא מדובר ב"כסף אמיתי".
לפדות את הכסף כבר היה סיפור מאתגר יותר.
ההצלחה שלי הייתה מעורבת במשחקי האגודה עד השבוע העשירי, שבו הייתי ה"זוכה הגדול" ולקחתי הבייתה 300$. עד לאותה נקודה מעולם לא היה כסף עודף. ההורים שלי לא היו אמידים במיוחד, בייחוד לנוכח העובדה שהם היו צריכים לתמוך בחמישה ילדים ואני נאלצתי לעזור להם לממן את לימודיי בעבודה זמנית.
העבודה שמצאתי הייתה במעבדת הקופים ([I]מסתבר שחלק מאיתנו "נהפכים לקופים" וחלק מנקים את הצרכים שלהם... לא ברור מה יותר גרוע ?!) [/I], בה נאלצתי לנקות את הכלובים. עבודה די מעיקה שלא הייתי ממליץ לאניני הטעם שביניכם.
לקופים יש מנהג די מחליא של לזרוק את הקקי שלהם לכל עבר. החלק הארי של עבודתי היה להשתמש בצינור לחץ של מים כדי ליירות את גושי הקקי של הקופים שהם זרקו על הקירות בלילה שלפני.
כמה ימים לאחר שזכיתי ב-300 דולר, לקחתי את ההימור הבא שלי: הסתכלתי על הקירות מצופי החרא ומנגד על הזכייה שלי ועשיתי את ההחלטה הקלה.
נטשתי את העובדה במעבדת הקופים לטובת הפוקר. אהבתי פוקר. השעות היו אטרקטיביות יותר, הכסף יותר טוב והאוויר ללא ספק צח יותר.
היו זו בערך התקופה בה פגשתי את טולי הארמוני, היו לו תואר דוקטורט בביוכימיה מטעם אוניברסיטת נבדה והוא היה גאון ([I]אתה הכי קרוב לתיאור הזה בפורום לנץ[/I]). בגיל 18 השכר שלו היה 25$ לשעה (וזה היה הרבה כסף באותם ימים) והתפקיד שלו היה לאתר בבעיות במערכת המחשבים של האוניברסיטה.
פגשתי איתו כשהיה בן 32 ובאמתחתו ניסיון חיים רב ומגוון, ואילו אני סטונדט תפרן בן 18 שחי מהיד אל פה. על אף כל אלה, נעשנו לחברים הכי טובים.
המכנה המשותף העיקרי שלנו היה התשוקה לפוקר. הוא אהב את האספקטים המתמטיים של המשחק והיה שחקן סולידי בזכות עצמו (הוא לימד אותי הרבה אודות המשחק).
טולי ידע לנהל כסף והיה אדם מאוד ריאליסטי וקפדן - איש עסקים בלי בולשיט.
למדתי מעדות ראשונה על על ה"אופי העסקי שלו".
קצת אחרי שעזבתי את מעבדת הקופים על-מנת לשחק פוקר, פקדה אותי תקופה שרצתי בה רע והתרוששתי.
טולי הילווה לי 100$ אבל לקח את הרישיון שלי כערבון. זו לא נטירת טינה כלפי טולי, אלא תובנה עסקית. זה היה לקח קשה. זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה לא יכולתי לממן את הפוקר עבור עצמי.
לא היה לי מספיק כסף לשחק פוקר ואפילו לא לשלם שכר דירה, והייתי זקוק לרישיון שלי בחזרה.
החלטתי לפרוש מהלימודים ולחפש עבודה. מצאתי אותה בחווה מקומית.
עבודה בחווה היא קשה ותובענית מאוד פיסית.
נאלצתי להגיע בשבע בבוקר לחווה במזג-אוויר מקפיא רכוב על האופנע שלי, ובמשך 8-9 שעות לעבד את האדמה, לזרוע תירס.
זו הייתה חוויה משפילה (מלשון צניעות) , אחרי שלושה חודשים הצלחתי לשקם את הבנקרול ולהחזיר את החוב לטולי.
ההחלטות שלי עוררה התנגדות קשה בקרב המשפחה שלי, ובייחוד בעיות עם אבי.
אבא שלי לא שש בעקבות ההחלטה שלי לפרוש מהלימודים. מה שהטריד אותו יותר הייתה ההחלטה שלי בנוגע לפוקר.
באותה תקופה היו בנינו חילוקי דעות קשים. היינו מתווכחים בקולניות ואיש מאיתנו לא היה מתקפל.
בשולחן ארוחת הערב היינו צועקים עד כדי שאמי הייתה נוטלת את הצלחת שלה ומסתלקת מהחדר.
ההורים שלנו החליטו לקחת את כל המשפחה לטיפול פסיכולוגי כדי לבטא הרגשות ולשים הכל על השולחן על-מנת לפתח יחסים בריאים יותר. אני ידעתי שזה יהיה לטובתי.
התיישבנו וכל אחד בתורו הביע את הרגשות שלו כלפי השאר אל מול הבחור הזה שישב מולנו ([I]הבעת זלזול לא מבוטלת[/I]).
בשלב מסוים הוא הסתכל עלי ושאל אותי מהן התוכניות שלי לגבי העתיד. אמרתי לו שאני אעשה דברים מופלאים בחיי.
התשובה שלו לא הייתה מה שציפיתי. הוא גרס בפני שעל-סמך ההתרשמות שלו, אין שום ראייה עליה אני מבסס את השאיפות הגדולות שלי, ואני בעצם בכך דן את עצמי לכישלון.
התשובה שלו היממה אותי אבל הרבה יותר מכך, עצבנה מאוד את אמא שלי.
"מי אתה חושב שאתה, לעולם אל תאמר לבן שלי שהוא לא יכול להיות משהו מיוחד".
כך הסתיים הטיפול הבודד אצל הפסיכולוג. יפה לאמא שלי !

המשך יבוא...

עודכן 19/05/2011 בשעה 03:20 על ידי Aegramens

תגיות: אין הוספת / עריכת תגיות
קטגוריות
ללא קטגוריה

תגובות

  1. poker_dream -
    הסמל האישי של poker_dream
    יפה מאוד תודה
  2. gspot -
    הסמל האישי של gspot
    very nice
    gj
  3. Kobemania -
    הסמל האישי של Kobemania
    מהמם! תודה רבה!
  4. Rafi_Vegas -
    הסמל האישי של Rafi_Vegas
    יפה יפה
  5. gana2 -
    הסמל האישי של gana2
    תודה על התרגום