פיל הלמות' - לא מה שאתם באמת חושבים עליו. חלק 2 - בלוגים - פוקרלנד
 
View RSS Feed

Aegramens

+ צור בלוג

פיל הלמות' - לא מה שאתם באמת חושבים עליו. חלק 2

דרג את הרשומה הזו
"חזרתי ללימודים בעיקר כדי לפייס את ההורים, אך לא הפסקתי לשחק פוקר.
אחד השחקנים באגודת הסטודנטים היה פסיכיאטר מוכר שערך משחקים ביתיים אצלו בבית עם מינימום כניסה של 100$.
התחלתי לשחק ונוכחתי לגלות שהמשחקים עם "הדוקטורים" גלגלו בתוכם סכומים לא מבוטלים וההצלחה שלי בהם ללא ספק תרמה לביטחון העצמי שלי.
אני חושב שהייתי השחקן היחידי בשולחן ללא עיטור של תואר ד"ר או בעל תואר שני ליד שמו, ובכל זאת הצלחתי לרסק את המשחקים האלה.
להיות עם תואר אקדמי גבוה, מכובד ככל שזה יהיה, לא אומר שיהיה לך סיכוי טוב יותר לקרוא אנשים או שתהיה לך הבנה איתנה במשחק.
כאמור, קנייה מינימלית הייתה של 100$ וחלק קנו ב-500$ או 1000$.
לשחקן הייתה אפשרות להפסיד כמה מאות דולרים בערב בודד. בערב אחד הצלחתי להרוויח 2700$ ! וזו הייתה אז הזכייה הגדולה ביותר שלי עד כה.
מעודד מהזכייה שלי, פרשתי מהולג' (הפעם לטובה) בשנה הרביעית ללימודיי והתחלתי לשחק פוקר במשרה מלאה.
בנוסף לאותם ערבי יום רביעי אצל הפסיכיאטר, טולי ואני התחלנו לארגן משחקים משל עצמנו ודי במהרה הבנקרול שלי נסק ל20,000$.
באותה תקופה נעשיתי בן 21 והייתי להוט לבדוק את כישורי הפוקר שלי מול התותחים של לאס וגאס.
הייתי מאוד סקרן לגלות עד כמה אני טוב באמת. הייתי יכול להביס את המשחקים הביתיים, אבל האם אלוף של וויסקונסין יכול להתמודד עם המקצוענים בווגאס ?
בוגאס יש כינוי לתקוות צעירות כמוני. היינו מכונים 'דונקיס' (donkeys). פאגי פירסון, דמות צבעונית , מעשנת סיגרים וידועה בעולם הפוקר טבע את הכינוי : "דונקי הוא כינוי לאדם הנושא על גבו (כמו חמור) כסף עד לוגאס ונחמד דיו להשאיר אותו עבורנו".
אף על פי שהייתי נרגש מההזדמנות לשחק בוגאס, לא רציתי לההפך לחמור בתהליך.
הנסיעה הראשונה שלי ולגאס הייתה בלתי נשכחת. בערב השנה החדשה של שנת 1985 נכנסתי לחדר הפוקר DUNES ושיחקתי 20$-40$ STUD EIGHT OR BETTER. הופניתי לשבת לצדו של טלי סוואלאס! ( שחקן קולנוע, טלוויזיה וזמר אמריקאי)
Holy Cow , יושב פה קוג'ק עם טוקסידו מימיני. זה היה די מפחיד, אבל מסתבר שהוא היה בחור מאוד נחמד. אחרי כמה ידיים במהלך המשחק הוא רכן לעברי ולחש: "אתה ואני ילד, אנחנו הדגים במשחק הזה" והוא צדק.
שיחקתי הרבה זמן עד שהתממשה התחזית של טלי והפסדתי את כל כספי, 3000$ בהמחאת נוסעים. החוויה הייתה מזעזעת, משפילה ומאלפת בו-זמנית.
במדיסון, לא הייתי לעולם פורש מהמשחק. הייתי הילד שלא היה לו מקום אחר להיות בו. אם הסשן היה גולש לאורך כל הלילה, תמיד היה זה אחד מהחבר'ה האחרים שהיה פורש בשל אילוצי משפחה או עבודה, אבל אני המשכתי לשחק. למה לא בעצם ?
לא היה אלא מלבד פוקר באותו בזמן בחיי ולפיכך לא הייתה סיבה לעזוב את המשחק.
אולם, בלאס וגאס המשחק לא התפרק מעולם. שחקנים טריים תמיד מילאו את השורות ברוטציה שהלכה מסביב לשעון. המשחקים נמשכו ונמשכו וגם אני המשכתי בהם...
הייתה פעם ששיחקתי במשך 50 שעות רצוף ללא הפסקות שינה עם מעט אוכל ומעט הפסקות לשירותים. היה זה הרס מוחלט. בסופו של דבר הפסדתי כל דולר שעמד לרשותי. התרסקתי על המיטה ונרדמתי לפני שהראש עוד פגש את הכרית. שש-שבע שעות מאוחר יותר, האבטחה של המלון הידפקה בחוזקה בדלתי. פרחה מזיכרוני העובדה שהייתי צריך בלילה הקודם להגיע למשחק הביתי של טולי והוא לא יכול היה להשיג אותי בטלפון והתחיל לדאוג נורא. הוא התקשר לאבטחה של המלון כדי לוודא שאני עדיין בחיים.
חזרתי למדיסון מובס אבל רוחי לא נשברה. נשבעתי שבו אשוב וכך אכן היה. תשע פעמים במשך תשעה חודשים. טסתי הלוך ושוב, מספיד בצורה שיטתית את ה-20,000$ שהצלחתי בזהירות לחסוך. היה זה היה סיוט חוזר ושב , אך זו הייתה מציאות. הייתי נוסע לוגאס, מפסיד כסף וחוזר למדיסון כדי לבנות בנקרול לנסיעה הבאה. התהליך שירת מטרה ברורה. אף על פי שהפסדתי כסף, הצלחתי לבנות מספיק ביטחון כדי להביס את השולחנות בלאס וגאס. הבחנתי בכך שגם המקצוענים הם בסופו של דבר בני-אדם ונוטים לעשות טעויות בעצמם.
הצבתי לעצמי מטרה להיות בעמדה שתוכל נצל את הנטייה הזו שלהם ולהפוך לשחקן מנצח. הייתי חייב לקחת את רמת המשחק שלי לשלב הבא. אבל האם באמת הייתי מסוגל לכך ?! זה היה זמן קריטי מאוד בחיי. באותו רגע זכיתי לחוות שתי התגלויות שחיזקו מאוד את הנחישות שלי להציב את הפוקר כמרכז חיי המקצועיים.
ההתגלות הראשונה הייתה בדמות חזון שהופיע אצלי בחלום שוב ושוב וגם כשהייתי ער. באותו חזון אני יושב בשולחן הפוקר ומביס את היריבים ביד רמה, מוחץ את השולחן ולצדי ערמת ז'טונים מפלצתית. אני לבוש גלימה חומה (מהסוג שעונדים הנזירים) וקפוצ'ון מכסה את ראשי (פיל לאק נכנס לו לחלום ?!).
בתחילה לא הבנתי מה מנסה החלום לייצג, אלא שהוא מאוד חיזק את הביטחון שלי ואמונה ביכולות שלי. כשאני בוחן את החזון כעת, אני מבין שהגלימה והברדס (קפוצ'ון זו לא עברית חבר'ה) גילמו את הצורך שעלי לפתח בנוגע למשמעת ושליטה עצמית בשולחן. דמיינו לעצמכם שחקן פוקר נחוש באותו להט של נזיר מאמין. משמעת ושליטה עצמית הן התכונות שמעצבות שחקן מנצח, ואלו הן התכונות שאני משתדל לטפח ולאמץ במאבק רב גם היום.
ההתגלות השנייה הייתה התוצאה של טורניר לייב שהתרחש בערך ששה חודשים אחרי הנסיעה הראשונה לוגאס. באותו זמן התמודדתי עם התוצאות המרות של הפסד כבד במשחק ותהיתי לעצמי האם אני באמת רוצה בחיים של שחקן פוקר מקצועני. חזרתי למדיסון באותה תקופה והייתי בדרך עם שניים מחבריי למשחק ביתי. המשחק היה בסכומים זעירים ביחס למה שהייתי רגיל לשחק בוגאס, אבל הכרחי אם ברצוני להשיב לעצמי את הבנקרול. ריחמתי על עצמי שנאלצתי לשבת במשחק משעמם כזה, ואחד החברים הציע שנדלג על הסשן ונלך לבר המקומי ונשחק קצת סנוקר. השעה הייתה 11:00 בבוקרו של יום אביבי צונן, כשהשלג עדיין לא התפזר מעל המדרכה. החלטתי להצטרף. בלאו הכי לא היה רצון עז לשחק משחק ביתי כזה שלא משך אותי. הגענו לבר מפוקפק, שהשפעת הבירה הזולה ניכרה היטב על מעט האנשים שפקדו אותו. החברים שלי הזמינו בירה, חפיסת סיגריות , סיפרו סיפורים ובדיחות מזובלים וסרו לשולחן הסנוקר הפינתי להמר על המשחק. באותו זמן עמדתי בבטלה גמורה ובצלילות רבה חשבתי לעצמי מה אני בעצם עושה כאן בבר הזה ?
אני לא שתיין גדול, אני לא מעשן ואף על פי כן אני מוצא את עצמי בבר בצהריי היום. החוויה הייתה כמו חבית מים צוננים לפרצוף. פתחתי את הדלת האחורית, וכמעט "שהתעוורתי" מהשמש הבהירה שעטפה את השלג הנמס. זה הזכיר לי חוויית "הלבן המנקה" שאנשים מדברים עליו בחוויית של מוות קליני. חשתי צורך עז להסתלק משם. התנצלתי בפני החברים ולקחתי מונית חזרה הבייתה.
כשהגעתי , ישר התיישבתי ליד שולחן הכתיבה, שלפתי את היומן וכתבתי רשימה של מטרות בחיים מילה במילה:
1) "לזכות בגדול" ב-WSOP
2) לפגוש אישה נפלאה ולהתחתן איתה
3) לכתוב רב-ככר בהוצאת הניו-יורק טיימס
4) לקנות בית יפה
5) לקנות מכונית
6) לזכות בכמה טורנירים של פוקר

הייתי עדיין ילד. אבל מאותו רגע הייתי מחויב לחלוטין למטרות האלו שהצבתי לעצמי. לא משנה כמה שנים יחלפו, אני ארדוף אחריהן בנחישות המירבית. אף לא בחלומותיי הפרועים ביותר דמיינתי לעצמי לפני יום-הולדתי ה-25 אשיג את כל המטרות הללו."


אני חושב שאני אסיים בשלב הזה ואשאיר קצת לאלה שמתכוונים לרכוש את הספר (ואולי הוא יצא בעברית. מי יודע ? -))
אבל אני חושב שזה מגוחך להתייחס לפיל כליצן בלבד.
מעבר לכל מה שהוא מספר פה (הדפוס של ההתרוששות וחזרה לוגאס דומה לזה של אייבי), הבן-אדם כן ניסה איכשהו לשמור על כללי בנקרול ולא לשחק על כספים שאין לו. החריגה שלו היחידה הייתה 100$.
אפשר לגחך עליו שהוא סוג של המבשר של "העידן החדש" עם הילה של רוחניות בגרוש. אבל אני לא רואה את זה ככה.
ציפור הנפש של כל אחד מאיתנו מחביאה משאלה קטנה של להביא מכה או הצלחה יוצאת דופן בפוקר. לא הרבה מודים בזה. מעטים באמת עושים משהו רציני בכיוון הזה. ופיל הראה נחישות יוצאת דופן וגם הגשים את זה. אני לא הייתי מזלזל בו כ"כ... מרבית האנשים במצבו היה בסופו של תהליך מסיימים עם כרס ואוברדפט ומתבוססים בשיכר זול בבר השכונתי בגיל 40.
תגיות: אין הוספת / עריכת תגיות
קטגוריות
ללא קטגוריה

תגובות

  1. Kobemania -
    הסמל האישי של Kobemania
    קראתי את 2 החלקים (קודם את השני חחח), פשוט מהמם, תודה למי שתרגם את זה!
  2. Noamummy -
    הסמל האישי של Noamummy
    אנשים מזלזלים בו בגלל השחצנות שלו.. הוא שחקן פוקר אדיר..
    עם כמה שאני לא מחבב אותו בעליל. 11 ברייסלייטס.?? זה טירוף.
  3. poker_prick -
    הסמל האישי של poker_prick
    תודה על ההשקעה!
  4. idopes -
    הסמל האישי של idopes
    קראתי את שני החלקים..באמת מעורר השראה...תודה רבה על התרגום וההשקעה !
  5. godu -
    הסמל האישי של godu
    תודה