Kids- Stay Away From Poker - בלוגים - פוקרלנד
 
View RSS Feed

yarontr

+ צור בלוג

Kids- Stay Away From Poker

דרג את הרשומה הזו
שלום. חלק גדול מהפורום מכירים אותי, חלקם אישית, חלק ראו אותי מתפרק או מפרק בפארטיות, חלק ראו אותי בהפלגה, ואני מניח שהרוב מכירים אותי רק מהבלוגים ומהתגובות שכתבתי בפורום. אני יודע שלא עשיתי רושם יוצא מן הכלל אבל רק מציג עובדות.
מחקתי מזמן את כל הבלוגים שכתבתי פה, בגלל סיבות אישיות, אבל יש לי כמה דברים חשובים לומר בבלוג אחרון בהחלט- שאותו אני לא אמחוק!
בנימה מוזרה זו- אבקש בנוסף לא להגיב כאן, אם למישהו יש משהו מעניין לומר אפשר בהודעה פרטית. אני רוצה 0 תגובות על הבלוג הזה, שוב- בגלל סיבות אישיות.
מי אלה האנשים שמשחקים פוקר?
יש כמה סוגי שחקנים שאפשר לקטלג בהקשר לשאלה הזו.
המהמר- שלא אכפת לו כל כך ממושגים מתמטיים, לפעמים גם לא אכפת לו מתחרותיות- הדבר היחיד שמניע אותו הוא הכסף, והאפשרות להרוויח כסף מקלפים.
החושב שהוא חושב- השחקנים שבטוחים שיש להם מושג כשאין להם מושג. כאלה שיודעים מה זה וריאנס, EV, פוט אודס, טווחים ואקוויטי- אבל אין להם שמץ של מושג איך משתמשים בכלים האלו, מבחינתם כל עוד שהם יודעים לשלב את המושגים האלה כשהם מדברים על ידיים בפוקר- הם יודעים על מה הם מדברים.
החושב- זה שחושב, אבל לא תמיד חושב נכון, יודע להשתמש בכלים שהוא למד על פוקר, אבל לא תמיד יודע לעשות את האיזון בין מתמטיקה לביצים, בין תדמית וטלס למשוואת EV יבשה.
השחקן- זה שחושב, נכון, יודע להשתמש בכלים, לעשות את האיזון, פה ושם יוצא מאיזון אבל יודע טוב מאוד איך לחזור אליו.
אני מניח שהרבה מכאן בטוחים שהם איפשהו בין החושב לשחקן, אבל האמת הכואבת היא שהם בין המהמר לשחקן שחושב שהוא חושב.

למה אנשים משחקים פוקר?
כמו מקודם, יש הרבה סיבות- אני אנסה להציג את העיקריות שבהן.
הריגוש שבהימור- לא יעזור לכם כמה תזיינו את השכל על תחרותיות ומתמטיקה, אותו אדרנלין שזורם בדם של המהמר ברולטה זורם בדם שלכם כשקופה גדולה תלויה בטרן ובריבר. זה הימור נטו כשאנחנו עושים 3בט שאב לייט בשלב מכריע בטורניר על אגרסור, לא משנה כמה מתמטיקה והיגיון יש מאחורי המהלך- או כמה רווחי הוא בטווח הארוך, זה עדיין הימור- שום דבר לא בטוח וזה מה שהופך את המשחק לכיפי בסופו של דבר.
התחרותיות- הרבה אנשים, ואני ביניהם, אוהבים תחרות. ובפוקר יש המון תחרות. אפקט המזל לא רק מעצים את התחרות, אלא מוסיף לה טעם מיוחד שאין לשום ספורט אחר. בתוך התחרותיות אני אכניס את הפן המתמטי, שהוא כלי עוצמתי ולפעמים משלה שקיים בפוקר ולא הרבה באמת יודעים איך להשתמש בו בצורה נכונה- אפרט על זה בהרחבה בהמשך.

למה לא לשחק פוקר?
אשליית ה"אני הולך להרוויח כסף מקלפים!"- הרבה אנשים שנתקלים בפוקר, לפני ההתמכרות לפלופ והרבה לפני שהם חושבים שהם שחקנים חושבים- יש קול בפנים שאומר "יכול להיות מגניב לעשות כסף מקלפים". אחרי חודש או כמה חודשים האשליה מתנפצת. או שמבינים שיש הרבה מזל שמעורב בעניין, או שמגיעים למסקנה הבריאה יותר – אני לא שחקן מספיק טוב בשביל להרוויח.
יש משהו שנתפס תבוסתני באמירה הזו, אולי אפילו חוסר תחרותיות. אבל זה שלב מאוד חשוב באבולוציה של שחקן. ברגע שאתה מבין שאתה לא שחקן טוב אתה יכול לעשות כל מיני פעולות כדי להשתפר. הרבה שחקנים נתקעים הרבה יותר באשליה הבאה.
אשליית ה"דאון סווינג"- אחרי שהם מתערבבים בפוקר ולומדים לדבר פוקר הם נתקלים במושג "דאון סווינג". מה זה בעצם דאון סווינג? ההגדרה היא רצף הפסדים. הרבה פעמים נתקלתי באנשים שחוזרים ואומרים "אני בדאון סווינג" "וואי איזה דאון סווינג חולני אני עובר", מה שהבחורים האלה רומזים הוא- אני משחק מצויין- אבל המזל שלי? על הפנים! בקרוב הדאון סווינג ישבר- ואני אחזור להרוויח. עכשיו הם באמת עוברים רצף הפסדים- למה זאת בעצם אשליה? כי הם מפילים את האחריות של ההפסדים שלהם על אפקט המזל! דבר שהוא שגוי בצורה קריטית. אין כזה דבר משחק מושלם, בטח לא כשאין לך עוד כמה שנים טובות בשטח. במקום לחפש ליקים במשחק שלך, אתה מתרץ את ההפסדים שלך במזל. אגב- באותה מידה אפשר לתרץ ניצחונות כמזל. מה שמוביל אותנו לאשלייה הבאה.
אשליית ה"אני מוביל- אני אמור להרוויח | היריב מאחור- אני אמור להרוויח"- פוקר הוא משחק של טווח ארוך. פוקר, הוא, משחק, של, טווח, ארוך. קשה לקבל את זה. אבל זאת האמת. למעשה כל דבר בחיים הוא טווח ארוך. אבל בני האדם הם חסרי סבלנות ומאוד ריזולט אוריאנטד בטבעם.
אפשר לפרש הרבה דברים בחיים כריזולט אורינטדיות שבפוקר תראה כבשית על גבול הפיגורית.
למשל חבר שלך נוהג שיכור מתל אביב עד אשדוד בכבישים מהירים- בא אליך למחרת ואומר לך "תראה מזה, שתיתי ונהגתי ולא קרה שום דבר ".
"חניתי באדום לבן בתל אביב, 4 שעות הייתי בעזריאלי- לא היה דו"ח!".
יש עוד המון דוגמאות. הנקודה היא- אנשים מסיקים מסקנות מדגימות קטנות, כשצריך להתסכל על התמונה הגדולה.
הם עושים את זה כי זה מאוד טבעי לרצות לראות תוצאות עכשיו. וגם כי הם חושבים שמגיע להם.
הרבה אנשים מחליקים את השבירות שהם עושים ומתחרפנים משבירות שעושים להם.
למה? כי אם אני מוביל- אז הגיוני שאני אמור לנצח! ואם אני מאחור- למה שאני לא אשבור? כל הזמן שוברים אותי! אנחנו מובילים את עצמינו למצבי EVרגשי שלילי- כי אנחנו לוקחים כמובן מאליו את הצד הטוב בחבילה- וממש קשה את הצד הרע בחבילה. איך אפשר להעביר סשן בפוקר בצורה כזו? אתה תשנא את המשחק, את עצמך, את היריבים וככול הנראה גם את הדילר.
בשורה התחתונה אפשר לדבר שעות על סטטיסטיקה, אבל מה שמסכם את הקוץ בתחת שנקרא "סטטיסטיקה" או יותר נכון "איזון סטטיסטיקה" הוא הדבר הבא: לא משנה כמה פליפים תפסידו- הפליפ הבא עדיין יהיה 50:50. למה צריך לומר דבר כל כך ברור? יש דרך נוחה ונכונה לראות סטטיסטיקה והיא זום אווט. אני לא מתייחס למה שקרה עכשיו או אתמול, אני מתייחס לרצועת זמן גדולה מאוד שאמורה להראות לי- להראות בצורה טובה יותר לפחות- מה אני שווה בטווח הארוך. הזום אווט הזה, בריא כשיש דגימה ממש רחבה- ולגבי דברים ספציפיים, הוא לא משקף את מה שהולך לקרות. אותו איזון הוא סתם שקר, הוא משהו תאורטי שמבחינה מתמטית אמור לקרות. בקיצור מבחינת סטטיסטיקה- מה שקרה לא משקף על העתיד. מה שנסיק מהעבר- שישפיע על ההחלטות שלנו- הוא זה שישפיע על העתיד. והרבה אנשים לא מבינים את זה- או שמבינים את זה אבל בורחים לאי-רציונל של אותו מהמר שהם שונאים. אם לסכם את זה:
תבינו, זה אפשרי מבחינה מתמטית שתפסידו לנצח, בלי קשר להפסדים קודמים. עצם זה שאתם מרוויחים מידי פעם זה "איזון", גם אם מתמטית אתם חושבים שאמור להגיע לכם יותר מאותו "איזון".

BRM
אחרי שפירטתי את האשליות, תנו לי לדבר על מושג שנקרא ניהול רול, או ניהול תקציב. BRM.
הנושא הזה נחרש למוות.
אני זוכר אי שם בפוקרניוז שנדב פטר כתב "אין טעם לדסקס BRM, זה הבסיס של הבסיס" או משהו בסגנון. אני זוכר בנוסף שהייתי די בשוק. כי לא היה לי ניהול רול טוב עד אז. והופתעתי לגלות (זה כשבאותו זמן הייתי בטוח שבנאדם עם 1000 הודעות בפורום יודע על מה הוא מדבר) שהדבר שדפק אותי כל כך חזק בשולחנות הוא דבר מאוד בסיסי שפספסתי.
לא רוצה לפרט יותר מידי על בייאינים בטורנירים וקאש, כי את זה אפשר לראות בבלוג המצויין שרפי כתב כאן, או באתרי הדרכה למתחילים, אני רוצה לדבר על משהו אחר.
המשמעות של ניהול תקציב, בקצרה- היא ההבנה שפוקר הוא משחק עם שונות (וריאנס).
זה כל מה שעומד מאחורי זה.
כל עוד מבינים שפוקר זה משחק עם שונות, אפשר להתקדם לכיוון הניהול תקציב נכון.
למה כל כך חשוב להבין דבר כזה?
כי הניהול תקציב הנכון הוא נגזרת של ההבנה הנכונה שאני יכול להפסיד גם אם אני משחק טוב. זאת בהנחה שאני באמת משחק טוב. אבל הבסיס של הבסיס- כמו שנדב אמר- זה לנהל את הכסף כמו שצריך. כי זה לא משנה אם אני אשחק נכון או לא נכון- אם הניהול תקציב שלי לא יהיה נכון, אני עתיד להפסיד. מפתיע שהרבה אנשים מתרסקים בפוקר, גם שחקנים מאוד טובים, בגלל ניהול תקציב לא נכון! השאלה הנשאלת היא: למה? למה אנשים שמים זין על חוק מס' אחת בפוקר? זה התחיל בראונדרס כשמייקי הביא את ה30קיי שלו לשולחן וחטף קולר, וממשיך עם כל מיני שחקני אונליין שמפסידים 50% מהרול על 3 -4 סשנים שבהם הם משחקים רע ורצים רע.

אז למה אנשים לא שומרים על ניהול תקציב נכון?
אני מספיק טוב בשביל לנצח, אפילו שיש מזל – זה כנראה התירוץ הכי חובבני, שאני וכנראה הרבה אחרים השתמשו בו בשלב כזה או אחר ב'קריירה'. המשפט הזה, שלכאורה אפשר לפרש אותו כהבנה שפוקר הוא משחק של שונות, לא באמת כולל בתוכו את אותה הבנה. המשפט הוא אבסורד לא נורמלי. כדי לנצח אתה צריך מזל, וזה לא יעזור כמה תהיה טוב בלחלק טווחים ובלמצוא FE. אם מחלקים לך JJ, ואתה יודע ש3בט שאב פריפלופ זה מהלך טוב עם הסטאק שלך ועם הטווח פתיחה של היריב, תמיד יכול להיות מצב שיהיה לו AA\KK\QQ, או שיהיה לו יד אחרת שאיכשהו תנצח. וגם במצבים טיפה יותר מורכבים כשמדברים על בט לואליו בריבר שנקטף על ידי הטופ ריינג' של היריב, גם שם משחק המזל תפקיד, והתעלמות מאותו פקטור מבטלת את כל הידע שיש לך לכאורה בגיים פליי.
נשבר לי הזין- זה מונע יותר מטילט. אתה מרגיש את הרעידה הזאת במוח, את הזיעה בידיים, ואתה אומר "פאק איט", ומשחק אובר דה רול. זה כולל בתוכו את הסיבה הבאה.
להחזיר הפסדים- זה אולי האבסורד הכי גדול שקיים בפוקר. לדעתי רוב מוחלט של הרולים שהתרסקו בכל העולם בהיסטוריה של הפוקר- התרסקו כתוצאה מניסיון להחזיר הפסדים.
האבסורד הוא פשוט מאוד. החזר הפסדים מתבצע בדר"כ ישר אחרי הפסדים. אחרי הפסדים בדר"כ אנשים משחקים פחות טוב. כתוצאה מזה- הסיכוי שתפסיד יותר גבוה. לא מספיק זה- אפקט המזל עדיין שם! אם הפסדת 100 שקל עם הA גיים שלך, אתה עכשיו מסכן יותר כסף עם הB גיים שלך! ההנחה של אותם שחקנים היא: כל מה שאני צריך שהמזל יהיה לצידי one time. הסתמכות על מזל- הופכת אותך למהמר. עצם הנסיון להחזיר הפסדים, מרחיק אותך מטייטל השחקן שחושב שהוא חושב ומקרב אותך למהמר שלא באמת אכפת לו מאיך משחקים פוקר נכון- הוא רק רוצה לזרוק את הקוביה ולקוות לטוב. החזר הפסדים לא נכון בגלל שאתה נכנס למעגל הפסדים שנעצר מאוחר מידי. הכסף שאתה מפסיד על נסיון בזק להחזיר סכום כסף מסויים- הוא אותו כסף שיכול לעזור לך להרוויח את הכסף שהפסדת רק אם תתנהל נכון! הבעיה היחידה היא שזה לוקח יותר זמן.
בגלל ששחקני פוקר הם עצלנים מטבעם, זה טבעי לפעול לפי אותה עצלנות ולנסות להרוויח את הכסף כאן ועכשיו, ולא לעבוד קשה ולאורך זמן- "מה אני נראה לך? פועל בניין?"

סיכויי קופה וצפי רווח (pot odds and EV)
בגלל שפוקר הוא משחק עם הרבה אלמנטים מתמטיים, חשוב מאוד להבין את המתמטיקה הרלוונטית. המטרה הרשמית בפוקר היא להכנס לכמה שיותר מצבי EV+ בתקווה שבטווח הארוך הסטטיסטיקה תתאזן, כשמשוואת EV היא בעצם משוואת סיכויי קופה על סטוראידים. את כל מה שקשור לסיכויי קופה ישירים- כשאני משווה אול אין למשל, קל לחשב וקל להבין. לדוגמא אם אתה מקבל 1:2 לקופה אז אתה צריך יותר מ33% אקוויטי כדי שהמהלך יהיה רווחי. הבעיה הכי גדולה בחישובים מהסוג הזה היא: שלא כל אחד יודע לחשב אקוויטי בצורה נכונה- והרבה פעמים החוסר יכולת לדייק מעורר את הנטייה שלנו לעגל פינות ולשכנע את עצמינו לבצע מהלך ולתרץ אותו בטווח לא סביר שאנחנו מציבים ליריב- או בקפיצה בסולם הלבלים. הרבה אנשים לא מבינים שהמשווה צריכה לכלול את הטווח של היריב, את הטווח השוואה שלו לבט\רייז שלך, בנוסף לקחת בחשבון את הטווח שהוא חושב שאתה משחק, ואת הטווח שאתה חושב שהוא משחק- מפה לשם מגיעים למשוואה בלתי אפשרית- בטח לא משהו שאפשר לעשות בזמן אמת. אבל אנשים מסתדרים בלי להסתבך יותר מידי עם המשוואה הזאת- דווקא בגלל השונות! השונות מחזיקה את הדגים ואת השיטות היבשות של חישוב הEV בחיים, כי אם אתה חושב שהמהלך שלך הוא +2בב, והוא בעצם 1בב+ או 0בב, בטווח הארוך אתה לא באמת תדע אם אתה טועה או צודק כי אתה תפרש את השונות שהולכת לקראתך (אם אתה טועה- ויצאת צודק) כאיזון, ואתה האיזון כשונות. בסופו של יום כל אחד יכול לבחור אם הוא צדק או טעה, עם שימוש שגוי במושגים שהוא לא מבין.

לסיכום- למה פוקר הוא משחק כל כך קשה?
חשוב לי לצטט קודם כל שחקן שאני ובטח הרבה אחרים מעריכים ואוהבים מאוד-שיפיט :
"יש שני דברים יפים בפוקר,
אחד זה המזל, שנותן לדגים את ההזדמנות להרוויח ומחזיק את הפוקר חי,
ושני זה פשטות החוקים לעומת מורכבות המשחק, שמוכרת לאותו קהל אוקייני עצום את האשליה שבכל אחד מהם חבוי דויל ברונסון קטן ושפטריק אנטוניוס הוא אחד היחידים שבאמת יותר טובים מהם כשכל השאר סתם מנצחים אותם בגלל המזל
. "
אכן שני דברים מאוד מרכזיים בפוקר.
דיברנו על מזל, אפרט עליו שוב.
מזל הוא הדלק של הפוקר- בלי מזל לא היה פוקר- לא היה כבשים וכנראה שזה לא היה משחק כיפי. אחרי שאנחנו מסכימים שמזל הוא לא רק חלק מפוקר, אלא הוא חלק חיובי וחשוב מאוד בפוקר, יותר קל לנו להתקדם הלאה באבולוציה של שחקני הפוקר.
הדבר השני שיפה בפוקר הוא המורכבות של המשחק. הרבה אנשים חושבים שהם שחקנים חושבים, והם אלה אותם שחקנים שמפרנסים לא במודע את השחקנים שמבינים את המשחק יותר טוב מהם. יש אין סוף תובנות ואסטרטגיות בפוקר, תהליך הלמידה לא נגמר אף פעם, ובגלל שמתבצע תהליך למידה, טבעי שאנשים יחשבו שהם מבינים את המשחק לעומק- ועוד יותר טבעי שהם ירגישו שחקנים יותר טובים מהיריבים שלהם- מה שבדר"כ לא נכון.
בנוסף לדברים היפים- יש גם שני דברים רעים.
האחד הוא ההפסדים. אף אחד לא אוהב להפסיד אבל זה קורה בפוקר- והרבה. אף פעם לא מתרגלים, ומי שאומר שהוא לוקח בקלות הפסדים- מבלף, אין דבר כזה.
העליות והירידות מחרפנות, בעיקר אם אתה שחקן שמחזיק מעצמו שחקן טוב, שזה בדר"כ לא נכון, אבל כשאתה מרגיש שמגיע לך ואתה לא מקבל- זה לא נעים.
הדבר השני הוא בזבוז הזמן. אנשים מבזבזים שנים על המשחק הדפוק הזה בתקווה שהם יצליחו להיות רווחיים ולחיות את החיים הטובים של שחקני הפוקר שהם אוהבים לראות בטלוויזיה.
אז בואו אני אגלה לכם סוד. 9 מתוך 10 שחקנים מתרסקים בפוקר, ורק 1 נהיה שחקן רווחי. 9 מתוך 10 שחקנים רווחיים לא מרוויחים מספיק כדי להתעסק רק בפוקר, וחייבים לעבוד בין לבין כדי לממן את עצמם, ורק 1 נהיה שחקן רווחי שמצליח לממן את עצמו מפוקר. 9 מתוך 10 שחקנים שממנים את עצמם מפוקר לא חיים את החיים הטובים, חיים את חייהם בנורמליזציה מינימלית, פה ושם נוסעים לשחק בחו"ל אבל לא יותר מזה. 9 מתוך 10 השחקנים האלה, נשארים באותה נקודה כמה שנים, במקרה הרע יכולים אפילו לחזור לעבוד. ורק 1 מתוך ה10 האלה=> חי טוב מפוקר.
אז אנחנו מדברים הרבה על EV, ההחלטת EV הכי חיובי שאתם יכולים לעשות זה לא לשחק פוקר. כי אתם הולכים לסבול המון. חוסר התגמול על ההשקעה במשחק שלכם- בתקווה שאתם באמת משקיעים בו- יכול לחרפן אותכם. להפוך אותכם למהמרים ובסופו של דבר תמצאו את עצמכם באסטו, או חס וחלילה בחובות.
הרבה אנשים מתרסקים בפוקר, מבזבזים זמן יקר על המשחק הזה בשביל חלום טיפשי לגור בוגאס ולעשות את זה בשביל הפרנסה. בכמה שנות ניסיון שלי התערבבתי עם חבר'ה צעירים מופסדים שבאמת מאמינים שיום אחד הם יעשו את המכה שלהם ולא יצטרכו לעבוד יותר, או לחילופין יצליחו להרוויח באופן קבוע.
לא כולם מבינים כמה זה קשה. כמה צריך להשקיע וכמה צריך להקריב כדי שזה אולי יקרה.
המסר שלי הוא: ילדים, תתרחקו מפוקר.

אני חושב שאם הצלחתי להשפיע במה שכתבתי על שחקן אחד, ולהרחיק אותו ואולי בטיפטיפה מהמשחק הזה, עשיתי את עבודתי.
המשחק הזה לא בריא בווליום גבוה בחיים, וחשוב שכל המכורים יפנימו כבר עכשיו שאפשר להשאיר את המשחק כתחביב, ולא להבלע לתוכו ולתת לו לנהל לכם את החיים.
זה קרה לי, זה קורה להרבה אחרים, ולשיקולכם אם זה דבר טוב.
ואסיים באמת בציטוט של פאולו קואלו:
"שתי הטעויות האסטרטגיות הנוראיות ביותר הן להתנהג בפזיזות ולתת להזדמנות לחלוף; כדי להימנע מכך,
הלוחם מתייחס לכל מצב כאילו היה ייחודי ולעולם אינו מוצא מפלט בנוסחא, במתכון מוכן או בדעות של אחרים."

כדי להצליח בפוקר אסור להיות פזיז, אסור לתת להזדמנויות לחלוף, בלתי אפשרי לעבוד לפי נוסחא ורצוי לא לפי דעות של אחרים. כל סיטואציה היא ייחודית, ובגלל זה הוא משחק כל כך מעניין ובאותה נשימה צריך לומר שבגלל זה הוא משחק כל כך קשה.

**אבקש בנוסף לא להגיב כאן, אם למישהו יש משהו מעניין לומר אפשר בהודעה פרטית. אני רוצה 0 תגובות על הבלוג הזה, שוב- בגלל סיבות אישיות.**

אני מודה לכל מי שהצליח לקרוא הכל, ואני אודה על תגובות בה"פ- גם על תגובות נאצה ואי הסכמה עם דברים שכתבתי כאן.
שיהיה בהצלחה

עודכן 19/10/2012 בשעה 15:54 על ידי yarontr

תגיות: אין הוספת / עריכת תגיות
קטגוריות
ללא קטגוריה

תגובות