So close no matter how far - part 1 - בלוגים - פוקרלנד
 
View RSS Feed

powerpoker

+ צור בלוג

So close no matter how far - part 1

דרג את הרשומה הזו
הרבה זמן לא הייתי כל-כך-קרוב-לא-משנה-כמה-רחוק.

הפעם הראשונה שאני זוכר הייתה בטיול השנתי ההוא בתיכון, עם ההיא, מלכת הכיתה. רבע שעה קצרה מדי שבה היא הניחה את הראש היפהפה שלה על הכתף שלי והעיפה אותי לעולם אחר, עולם שבו אני לא באמת כל כך רחוק מלהגשים את החלום ולהיות איתה.

בזמן האחרון זה קורה לי יותר מדי.

דברים שחשבתי שהם קריסטל-קליר הופכים להיות פרספקס-מעומעם, מה שהיה הכי רחוק הופך להיות קרוב. ואני מתחיל לחשוב גם על פוקר מחדש.


Open mind for a different view


הכל התחיל בוורנה.

נסעתי לשם עם חבר חצי קלפן וחלומות בעננים אחרי החודש המדהים שהיה לי בברצלונה. בנות, אוכל טוב, אלכוהול, חברים, וכסף קל מהמשחק שעושה אותי מאושר.

אבל בווארנה משהו הלך אחרת. כמו תמיד כמעט, זה התחיל בריצה רעה, ומשם זה התגלגל. כמעט כל אחד שהיה בפוקרטריפ קצר בחייו מכיר את המשוואה : ריצה רעה + חבר קלפן = הרבה שולחן. והרבה שולחן יכול להסתיים טוב רק אם מחברים אותו עם הרבה אווירה טובה, מורידים ממנו אלכוהול, , ומעלים בריבוע של ריצה טובה. בווארנה לא היה אף אחד מאלה.

בחמש בבוקר של היום הלפני אחרון אנחנו מוצאים את עצמנו נועלים את האינטרנשיונל, וחוזרים ברגל בגשם למלון, קר מבחוץ אבל שרוף בראש. התחושה של לשבת עם 3 רגס בולגרים שמעשנים לך את המוח מסביב נופלת לי בפעם הראשונה, אבל אני מעדיף להתעלם ומשכנע את עצמי שמחר יהיה יותר טוב. אף פעם לא הייתי טוב בלזהות בדיוק את הרגע של השינוי.

למחרת אנחנו מגיעים אחרי ארוחה טובה, מוותרים על המרטיני-קרח-לימון-עוד-אחד-ועוד-אחד, אוכלים לשולחן את הראש ומחלצים את השבוע האחרון. בסוף הערב אנחנו יושבים, לראשונה, בפאב על הטיילת מול האינטרנשיונל, ומסמנים ביחד וי על עוד מדינה שסגרנו עם פלוס.


Life is ours, we live it our way


הכל בסדר, כלום לא קרה, אני אומר לעצמי. החיים ממשיכים, המשחקים הקבועים וקצת סטארס כבר יסדרו את העניין.

חוזר בשני הקרוב למשחק שלי במושב, והכל סבבה. החבר'ה קצת התגעגעו, מי יותר מי פחות, אבל הכסף עדיין על הרצפה. נכנס קצת לסטארס לראות שהכל תקין, מרביץ כמה סיטנגוס, ומסתבר שהסחורה שלי עדיין חמה. הראש מתיישר, אבל עמוק בלב אני עדיין מרגיש את זה.לא משהו שאפשר לתאר את זה, מסוג ההרגשות האלה ש........לא, פשוט לא יכול לתאר.


Never opened myself this way


וואלה, באמת לא זוכר את הפעם האחרונה ששפכתי ככה. בטח לא מול אנשים שאני לא מכיר. ברור שלא מול ארגזים של אגו. הרי אני גבר-גבר. תמיד הייתי כזה.

זה כנראה ה-30 האלה שמתקרבים בצעדי ענק.

גורמים לך לחשוב מחדש על כל הדברים שחשבת שכבר חשבת מספיק מחדש.

אז אני עולה שוב על המטוס, כדי להחליט עם עצמי מה קורה. הפעם היעד הוא פראג לכמעט שבועיים, עם חבר לא קלפן והתחייבות שלי של לא יותר משלושה לילות עם הקלף.

פראג אדירה ואני שוב מתאהב בקלות. מת על ההרגשה הזאת של עיר חדשה, נשים יפות וחופש אינסופי. כל כך קשה לי לראות את עצמי מפסיק לטייל ומשתקע לתוך העבודה-לימודים-אישה-טלוויזיה-לישון שכבר הספיק להשתלט על כמה מהחבר'ה שלי.
תגיות: אין הוספת / עריכת תגיות
קטגוריות
ללא קטגוריה

תגובות

  1. pkrprince -
    הסמל האישי של pkrprince
    וואו..
    קצת מופתע שאף אחד לא הגיב פה לפניי..
    אהבתי את הכתיבה שלך.
    איפה אתה היום ביחס שלך למשחק ביחס לזמן כתיבת הבלוג?