קורה בוגאס - בלוגים - פוקרלנד
 
View RSS Feed

Eyalcasias

+ צור בלוג

קורה בוגאס

דרג את הרשומה הזו
זה היום האחרון שלי בתור מוצ'ילר. אחרי ארבעה חודשי טיול בדרום אמריקה, אני שורץ בעיקר בלובי המלון בבוגוטה, קולומביה. אני ויוני — שם שבדיתי לחבר ילדות ירושלמי אמיתי — בחרנו במלון הזה בגלל שקוראים לו NH. זה קיצור של Nice Hand, ביטוי פוקר שמתאר יד ששוחקה היטב, ולא יכולנו להישאר אדישים לצירוף המקרים. את 24 השעות האחרונות לפני אליפות העולם בפוקר בלאס וגאס תכננתי להעביר בחזרה לחיק התרבות. תספורת, גילוח, הצטיידות בתחתונים וגרביים בלי חורים. את יתר הזמן תכננתי להעביר בקזינו המקומי. ככה זה כשהוא במרחק חמש דקות הליכה.
בסוף מצאתי את עצמי מעביר את היום ההוא בעיקר בבכי.
זה התחיל מטקסט ישן שלי על החיים כקלפן שאיכשהו התגלגל לי לעיניים. הדיסוננס הזה, בין המטרות שהגשמתי והדרך הארוכה שעברתי לבין הביקורת העצמית על הטעויות ועל כל מה שיכולתי לעשות אחרת, פשוט זרק אותי אחורה בזמן. מצאתי את עצמי בעיצומו של התקף בכי שכמותו לא ידעתי שנים. ישבתי על הטישו ובלי להרגיש החלפתי הילוך ונפלתי לתוך התקף צחוק מתגלגל. שנים חלמתי על היום הזה, ועכשיו כשאפשר כבר להריח את אליפות העולם ההתרגשות פשוט התפוצצה לי בלב ישר בפרצוף של הברמן.
למרות המרחק הקצר בין בוגוטה לווגאס, חיכה לי מסלול של 24 שעות. ככה זה כשאתה בראש של תרמילאי ומחפש את הכרטיס הזול ביותר שהאינטרנט מוכן להקריץ. בבוקר יום הטיסה הזמן לא זז והדימיון בפול גז: פיל אייבי מתייסר לנוכח ההימור הגדול שהוא לא ציפה ממני בריבר; פיל הלמיות' לא יודע את נפשו מרוב תסכול אחרי ההשוואה המטורפת שדפקתי לו עם לא יותר מאס גבוה; ובארי גרינשטיין מחייך בעודו חותם לי על הספר שלו רגע אחרי שהדחתי אותו מהאליפות. ככה נראות מחשבות סוף היום שלי בכל לילה בחודשים האחרונים. לא משנה עם מי אני הולך לישון, אני הולך לישון עם זה.
יממה שלמה של טיסות ועצירות ביניים ואני לא מצליח לישון דקה. ואז מרחבי המדבר העצומים של נבאדה נפרשים מתחתיי. עוד רגע יצוץ הסטריפ, רצועת המלונות של וגאס, כמו שראיתי באלף סרטים. המונית למלון עולה לי כמו כל נסיעות המונית בדרום אמריקה ביחד. 25 דולר ועוד השארתי טיפ, אחרי ארבעה חודשים של התמקחות על חודו של שקל.

כשיוני הצטרף אליי לשבועיים בקולומביה, הוא נדהם מכמה שהתכלבתי. בדיוק לפני שנה הוא היה שותף לחודש הכי מטורף שהיה לי בחיים — זה שהתחיל בזכייה הגדולה ביותר שלי באליפות אירופה בפראג (40 אלף יורו), והסתיים בטיול שארצה לשכוח לאיי גן העדן שבקאריבים, לכבוד הפסטיבל השנתי של פוקרסטארס. ירדתי שם לטורניר ושעתיים אחר כך חזרתי למלון קל יותר ב־5,000 דולר. והנה החבר הנהנתן של יוני נותן משמעות לכל אגורה כמו אחרון המוצ'ילרים. מתמקח על כל חפץ, מזון או חדר ללילה. מוכן לבזבז כמה זמן שצריך בשביל לחסוך כמה גרושים.
ועכשיו אני צריך להשיל את התרמילאי הזה ולחזור לכושר. מזל שתיכף אפגוש את שותפי לפוקר גאבור. נפגשנו לראשונה בטורניר 300 שקל כניסה במקום שנקרא "בלומפילד" והיה קרוב לאצטדיון מרחק זריקת ז'יטון. הייתי ילד בן 15 ומכריי מקהילת הפוקר קראו לי אור. גאבור התלהב מהמשחק שלי והציע שאצטרף לגילדה שהוא עומד בראשה, קבוצת חברים מהאוניברסיטה ששיחקו פוקר בזמנם הפנוי והתחלקו שווה בשווה ברווחים ובהפסדים. במהרה פתחתי בפניו את לבי וסיפרתי לו שקוראים לי אייל ולא אור, ושאני תלמיד י"א ולא חייל בגבעתי. מאז נפלנו וקמנו פעמים רבות מספור, והספקנו להתחבר ולהיפרד ממיטב השחקנים בארץ ולטייל במקומות הכי מדהימים בעולם.
ועכשיו הוא לוקח אותי לחדר ואני נדהם מהנוף שמשקיף על הסטריפ. הכל ענקי פה. מעיגול ה־M&M שקורץ לי בכניסה לחנות, דרך ההמבורגר שאנחנו אוכלים בצהריים ועד הגודל הבלתי נתפס של המלונות.
השמש הנעימה של הסטריפ חודרת מבעד לווילונות החכמים ומלטפת לי את הפנים, וזה הבוקר הראשון שלי בווגאס. אני מזנק מהמיטה ויורד לאכול מתאבן כדי שאוכל להגיע למנה העיקרית — האמריקאים בשולחנות.
מעולם לא יצא לי לעשות הפסקה כל כך ארוכה. חמישה חודשים! אף מקצוען שאני מכיר לא לקח הפסקה כזאת ואז הצליח לחזור לכושר. ההפסקה הארוכה ביותר שלי עד כה היתה לשישה שבועות בגלל הגיוס וגם אז לקח לפוקר שלי זמן להתאושש. בשביל לצבור ביטחון אני בוחר להתחיל בשולחנות הקלים של הבליינדים — דולר עד שניים, 200 דולר כניסה ראשונית — ולהרוויח משהו כמו 2,000 לפני שאטפס במעלה הסכומים.
אני יושב בשולחן הראשון, פורט 300 דולר ומסתכל ימינה ושמאלה בחבריי לשולחן. השולחנות במלון פלנט הוליווד ממוקמים בדיוק בחיבור בין החדרים לקניון. תיירים חולפים קולטים את שולחנות הפוקר בזווית העין, שולחים את בנות הזוג לשופינג או למכונות המזל, ומוציאים שטר מקומט או שניים של מאה מהחולצה במטרה להעביר את השעה הקרובה בריגוש והנאה. אם הם היו יודעים את סיכויי הזכייה שלהם אולי הם היו בוחרים לשחק בלק ג'ק או להמר ברולטה, אבל יכול להיות שזה פשוט לא מעניין אותם. אני מנסה להסתיר את הריגוש מהישיבה בשולחן הראשון שלי בווגאס, מפשיל שרוולים ומתחיל לשחק.

במשחקי מזומן, האסטרטגיה שלי להשגת רווח וצבירת צ'יפים היא מאוד פשוטה. רווח כולל בפוקר מורכב מניצחונות בשלב חשיפת הקלפים (Showdown) כאשר היריבים פותחים את הידיים שלהם והיד הטובה ביותר מנצחת, ומרווח ללא חשיפת הקלפים (Non-Showdown), שבהם אחד השחקנים בשולחן מצליח לגרום לשאר היריבים לקפל את הידיים שלהם וגורף את הקופה ממרכז השולחן מבלי לחשוף את היד שלו. המטרה שלי היא לזהות כמה שיותר מהר בשולחן מי מהיריבים שלי לא אוהב לקפל ידיים, ומולו ארבה להמר עם ידיים טובות, ומצד שני מי בשולחן דווקא חושש וכל הזמן מדמיין מולו את היד הטובה ביותר (The Nuts), ומולו להרבות בבלופים.
ברגע שאני מבין מי נגד מי, כל שנותר לי הוא לשים את הרגל על הגז עד שאני מגיע למהירות מקסימלית. ובדיוק ברגע שהם לא מצפים לו, להרים את בלם היד, לזרוק תחת, ולשנות כיוון 180 מעלות. בדיוק ברגע שחושבים שאני שוב מופיע עם יד מפלצתית — להחזיק בכלום ושום דבר ששיחקתי בצורה יצירתית. וכאשר שחושבים שאני בבלוף גדול, להופיע עם יד חזקה ששיחקתי בצורה ערמומית.
בסשנים הראשונים שלי בעיר אני משחק בביטחון שיא אבל הכסף פשוט דולף לי מהכיסים ואני עושה טעויות של חובבן. קודם כל אני לא מעריך נכונה עד כמה שקוף וברור כולם משחקים. בצורה פסיבית, כמעט ללא הימורים והעלאות. מול שחקנים מהסוג הזה, האסטרטגיה היא פשוטה להפליא: כשהם משחקים חזק ומהמרים גבוה אתה צריך לדעת להיפטר מידיים בינוניות בקלות וכשאתה בשיא הריכוז אפילו מידיים חזקות. נגד השחקנים האלה לא מומלץ לבלף. הם הולכים להעריך יתר על המידה את הידיים שלהם ויגזימו בתדירות פעולת התשלום. את כל הדברים האלה אני יודע ועסקתי בלימוד והפנמה שלהם שנים לפני שהגעתי לווגאס. אז למה בכל זאת סידרתי לעצמי התחלה קשה? בגלל שהפסדתי לאויב הכי גדול של שחקן פוקר — האגו שלו.
ישבתי שם בשולחנות ובאתי לשחק איתם כאילו שאני פיל אייבי. ניסיתי לבלוט בשולחן, להבריק ולבצע הרבה מהלכים יצירתיים, במשחק שמאוד פשוט לנצח בו בלי כל הרוח והצלצולים האלה. ניסיתי לגרום ליריבים לקפל ידיים עשויות (ידיים שפגעו בזוג לפחות), ומהצד השני חיפשתי לבצע תשלומים גאוניים כשאני אומר לעצמי "או שהם מאוד חזקים או שהם מבלפים". לא בהכרח טעיתי, פשוט כל פעם ששילמתי ראיתי יד מאוד חזקה.
אני חושב שהנחתי לאגו להתפרץ בגלל הסכומים. אני רגיל לשחק בסכומים הרבה יותר גבוהים והיה לי קשה להסתפק ברווח של 200 דולר ביום, כשאני רגיל שסשן מוצלח מכניס יותר מ־10,000 לכיס. צריך לעשות את זה כמו מקצוען. להתעלם מהערך הנקוב של הז'יטונים ולהתייחס אליהם כמו שהם — הפרשים והחיילים במשחק המוחות שהתיישבתי לשחק. אני בטוח שגם אם פיל אייבי היה בא לשולחנות האלה עם המטרה הפשוטה של להרוויח כמה שיותר כסף הוא היה משחק על הצד הסולידי. אין מה לעשות, אתה יכול להרוויח בשולחן כזה אולי 50 דולר לשעה בממוצע אם אתה לא עושה טעויות. להרוויח 100 לשעה זה כמעט בלתי אפשרי לאור סגנון המשחק של היריב הממוצע.
התגברתי על המעידה בדרך שבה השתפרתי בפוקר מאז ומתמיד: רשמתי כל יד שמצאתי חצי מעניינת וניתחתי אותה עם גאבור ועם חברים, שואב באהבה כל זווית מחשבה שמישהו הציג כרווחית ביותר למצב הנתון. הניתוחים האלה מראים עד כמה פוקר רחוק מלהיות מקצוע מדעי. שחקנים שונים מצליחים להביע את היצירתיות שלהם במשחק באמצעות מגוון רחב של צורות משחק וטקטיקות.

אנשים רגילים מגיעים ללאס וגאס לסוף שבוע. חמישה ימים אם מדובר באירוע לא שגרתי ושבוע ימים לכל היותר אם הגעת בדיל מהצד השני של העולם. אם אתה מגיע לעיר הכי משוגעת בעולם למשך 30 עד 50 ימים חייבת להיות לך איזו שריטה בראש. ואליפות העולם בפוקר היא וואחד שריטה.
על קירות אולמות הריו מתנוססות בגאון תמונותיהם של אלופי העולם ושחקני השנה מאז האליפות הראשונה. וכל אחד מעשרות אלפי השחקנים שהגיעו לנסות את מזלם באליפות השנה ירגיש שיש לו מקום על קיר התהילה ליד סטו אונגר או דויל ברונסון. לא מדובר כאן בסכום הכסף שמשנה את החיים — ותנו לי לספר לכם סוד: הוא לא באמת משנה חיים — אלא ביוקרה שבהצגת הגאונות שלך מעל במת הפוקר המרכזית בעולם, בדמות צמיד מוזהב אחד קטן.
הגעתי לווגאס לחודש האחרון של האליפות מתוך מחשבה שזהו הזמן עם הטורנירים הטובים ביותר. גאבור ואני מחליטים שכדי להתמודד עם כמות הנסיעות המוגזמת מקזינו לקזינו, פשוט נקנה טוסטוסים ואחרי חודש ננסה למכור אותם. מקסימום נשאיר אותם באיזה חניון ונקווה שהם יחכו לנו 11 חודשים עד האליפות הבאה. למרות שמעולם לא רכבנו על אופנוע מסתבר שזו לא בעיה כשאתה רק רוצה לרכוב על 50 סמ"ק לאורך הסטריפ. לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו עומדים באיזה רמזור עם למבורגיני משמאל ופרארי מימין, וכבר מתרגלים לצפירות ולצעקות Nice Bikes.

נסיעה ראשונה לטורניר של אליפות העולם במלון ריו. המנגינה הטבעית של היכל הפוקר גורמת לי לעצור ולהתפעם. ז'יטונים! מאות אלפי ז'יטונים חותכים זה את זה בעוצמה ויוצרים הד גדול של מוזיקה מרגשת בלי מאית שניה של הפסקה. לעיניי נשקף מסדרון בלתי נגמר, מלא בציוד למכירה. קפוצ'ונים בהשראת פוקר. משקפי שמש בעיצוב פוקר. אוזניות פוקר וספרי לימוד פוקר. וארבעת אולמות הפוקר הגדולים ביותר שראיתי בחיי. אלפי אנשים מחולקים לעשיריות מחליפים ביניהם ז'יטונים 24 שעות ביממה. אף פעם לא ראיתי כל כך הרבה ז'יטונים. בשביל להיות אלוף העולם אני צריך לאסוף את כל הזי'טונים של כל האנשים, מכל האולמות.
ערב האירוע המרכזי של אליפות העולם, אנחנו נוסעים להיפרד מ־10,000 דולר לגולגולת ומקבלים בתמורה פתק עם מספרי השולחנות והכיסאות שלנו למחר. שוב אני לא מצליח להירדם.
כשהשעון המעורר מצלצל בבוקר האדרנלין דוחק את העייפות לקיבינימט ואני מרחף עם הפרפרים שבבטן אל ארוחת הבוקר ומשם על הטוסטוס עד השולחן שלי. כשאני מגיע אליו ובודק מי היריבים, אני חש הקלה. אין פה אף מקצוען ברמה עולמית שיקשה עליי את החיים. אני לא נתקל באף פני פוקר שנראות מוכרות, ואני כנראה השחקן הטוב ביותר בשולחן.
אלוף העולם הפורש נושא את ברכתו ברמקולים. הוא מסיים בקריאת Shuffle up and deal והדילרים מחלקים את היד הראשונה. ההתרגשות והאדרנלין תופסים בעוצמה נקודה קטנה בבטן שמשתחררת מהר ומפנה מקום לצלילות. זה בסך הכל עוד טורניר.

אני מסתכל על הקלפים ורואה שתי שישיות. עושה רייז ל־250. כל אחד משתהה מעט בתורו ובסוף כולם מקפלים. אני אוסף שישה ז'יטונים ירוקים ששווים 25 כל אחד, וכבר אני צ'יפ לידר. כל שלב בטורניר נמשך כשעתיים. במהלך השלב הראשון הצלחתי להרכיב שלוש ידיים חזקות — צבע (Flush), רצף (Straight) ושלישייה (Set). בשלוש הפעמים, בכל פעם שהגשמתי את היד וביצעתי הימור, כל היריבים קיפלו במהירות תוך הפגנת חוסר עניין משווע בקופה.
לא מספיק לפגוע בידיים חזקות כדי לנצח טורניר. כמו כל דבר בחיים זה עניין של תזמון: לפגוע ביד חזקה כאשר היריבים מחזיקים ביד טובה גם הם. החוכמה היא להרוויח כמה שיותר כשאתה עם היד העליונה, ולהפסיד כמה שפחות במצבים בהם היד שלך חזקה, אבל לא כמו היד של היריב. מקסום רווחים מפה ומזעור הפסדים משם.
להפסקה הראשונה אני מגיע עם רווח של 5,000 ז'יטונים ומרגיש בטוח שהערימה הזו הולכת לתפוח במהלך השבוע הקרוב. אני יוצא החוצה לשמש הלוהטת של נבאדה ושומע מחברים על קופות גדולות שהיו מעורבים בהן כבר בשלב הראשון בטורניר. כמה ידיים מפלצתיות שפגשו בידיים חזקות מאוד ויצרו קופות ענק. זו הסיבה שהנו־לימיט הולדם נחשב לקאדילק של הפוקר: בכל רגע נתון אתה יכול להתמודד עם החלטה על כל הערימה שלך. וזה יוצר אין ספור רבדים ועומק למשחק.
אני חוזר לכיסא שלי דרוך ומפוקס לתחילת השלב השני. אני מוצא את עצמי זורק מוקדם מהצפוי כמעט כל יד שאני בוחר לשחק. מעלה לפני הפלופ ומקפל את היד שלי מול העלאה נוספת שאני מפרש כחזקה. מבצע הימור המשך בפלופ הבא ונתקל בהתנגדות. אחרי שעתיים נוספות של משחק אני סופר הפסד של 10,000 ז'יטונים, ותוהה איך התפזרו להם הצ'יפים שלי בלי אף יד ראויה לציון.

השלב השלישי מתחיל ואני יודע שאין מקום לטעויות. מימיני יושב אמריקאי חביב בשנות ה־40 לחייו שנראה כמו שחקן סולידי ולא מנוסה. מעט הידיים שלקחתי עד עכשיו בטורניר התרחשו כשהוא היה מעורב. בכולן לקחתי לו את הקופה עם העלאה מחודשת לפני הפלופ מבלי שהראיתי את הקלפים. חצי שעה לתוך השלב השלישי נרקמת לה היד הגדולה הראשונה ששיחקתי בטורניר, יד שאזכור לנצח.
כולם מקפלים עד לאמריקאי הנ"ל, שמבצע העלאה ל־800 מעמדת הדילר, ואני מסתכל על זוג מלכות בעמדת הסמול־בליינד. מרוצה מאוד מהמצב, אני מבצע העלאה מחודשת לסך הכל 2,300. עד כאן הכל רגיל ומזכיר ידיים קודמות ששיחקתי מולו. הביג־בליינד משאיר אותנו לבד, ואני מצפה לקבל מהאמריקאי החביב תשלום ולראות פלופ.
לא הפעם. הדילר מפתיע אותי בהעלאה נוספת ל־6,300. בשלב הזה סכום ההימור מהווה כרבע מגודל הערימה שלי ואני נדרש להחליט על תוכנית להמשך היד. הסיטואציה מורכבת: אנחנו בעמדות גניבה שצפויות להתכסח ביניהן על בסיס עקרון גניבת הבליינדים. יצרתי דינמיקה והיסטוריה עם החבוב בידיים הקודמות ששיחקנו, והן ישפיעו על המשחק שלו ביד הנוכחית. יש לי יד מפלצתית של זוג מלכות — היד השלישית החזקה ביותר לפני הפלופ, אחרי זוג אסים וזוג מלכים. מהצד השני של המשוואה, אנחנו עדיין בשלב מוקדם של הטורניר. שלב שבו אנשים נוטים להיזהר עם ידיים בינוניות ולמעט בביצוע בלופים נועזים. בעוד ששחקן פוקר חובב מנסה לשים את היריב על יד בודדת (מה שנקרא, "ראיתי אותו אס־קינג"), מקצוען מנסה לחשוב על כל הידיים האפשריות שהיריב ישחק בצורה מסוימת.
אני חושב על זה לעומק ומחליט שקבוצת הידיים האפשריות שהוא יכול לשחק בצורה כזאת — בפוקרית קוראים לזה "טווח היריב" — מכילה זוג עשיריות ואת כל הזוגות הגבוהים יותר בקטגוריית הזוגות ביד, ואס־מלך בקצה השני. לזוג מלכות נגד הידיים הללו יש סיכויי זכייה לא רעים. עד כאן הליך המחשבה מצליח לפסול את אפשרות הקיפול. נשאר להחליט האם רק להשוות או לבצע העלאה, כאשר לאור סכום ההימור הגבוה שכבר נמצא בקופה ההעלאה הבאה שלי תהיה אול־אין.
וזה כבר סיכון של הטורניר שלי כולו. אני חושב שבמידה ואדחוף אול־אין, היריב המדובר יזרוק את העשיריות, הנסיכים, ואת האס־מלך. כלומר ישלם את חיי הטורניר שלו רק עם זוג מלכות ומעלה. מול קבוצת הידיים של מלכות, מלכים ואסים סיכויי הזכייה שלי הם כ־20% בלבד. לאחר תום תהליך האלימינציה השרלוק הולמסית, המהלך היחיד שנותר לי הוא לשלם ולראות פלופ כשאני הולך לדבר ראשון ובקופה יש כבר כשני שליש מכמות הז'יטונים שעוד נותרה לי בערימה.

הפלופ מגיע 3־5־3 בלי משיכה אפשרית לצבע. פרט למלכה, זה הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש. עכשיו אני מוביל בפער יפה מול הידיים האפשריות של היריב. אני מבצע צ'ק לאחרון שביצע פעולת הימור לפני הפלופ, כמו שאעשה כמעט בכל פלופ. הוא לא מהסס יותר מדי זמן וזורק פנימה שני ז'יטונים בעלי הערך הגבוה ביותר — 5,000 כל אחד. אני לא בטוח שאני יכול להסתיר את ההפתעה שלי. בקופה יש 13 אלף ולי בערימה יש בסה"כ 18 אלף. זה הימור עצום! קיוויתי להימור מצידו ברגע שהגיע הפלופ, אבל גודל הימור סטנדרטי במצב הזה הוא לכל היותר חצי מהסכום שהוא שם.
הפלופ הגיע מאוד יבשושי. מי שהיה חזק יותר לפני הפלופ חזק יותר גם עכשיו. במקום לפתות אותי להשקיע עוד כסף בקופה גם אם הוא רוצה בכך וגם אם לא, הוא בא ומכריז בביטחון שנגמרו המשחקים ואני צריך לקבל כאן ועכשיו החלטה על חיי הטורניר שלי, כי שנינו יודעים שאני לא הולך לשלם כאן יותר מ־50% מהערימה שיש לי רק כדי לזרוק את היד בהמשך. למה לעזאזל שיהמר כל כך הרבה? השאלה הזאת קודחת לי בראש מהשנייה שהדיבור הפנימי חזר אליי. המהלך שלו לא היגיוני עם כל יד שהוא יכול להחזיק.
אחרי זמן מה אני מתחיל לעשות אלימינציה לידיים שחשבתי שהוא יכול להחזיק עד כה. אני פוסל את הזוגות שאני יכול לנצח, עשיריות ונסיכים. גם אם הוא שיחק אותם אגרסיבי לפני הפלופ, אין סיכוי שהיה משתגע עם ההימור הזה ומאפשר לי לצאת עם כל הידיים שהוא טוב עליהן. הוא בוודאות היה נותן הימור קטן כדי לבחון את המים. כשהזוגות האלה יוצאים מחוץ למשוואה אני נשאר עם שאלה פשוטה: האם יש לו זוג גבוה לפחות כמו שלי ואז סיכויי הזכייה שלי הם 8%, או האם יש לו אס־מלך ואז סיכויי הזכייה שלי הם 76% וקיים עוד סיכוי שהוא יזרוק כשאדחוף.
אני צריך להחליט לאיזה משני הסיפורים אני מאמין: "פספסתי את הפלופ ואני מהמר גבוה כדי להיראות חזק ולגנוב את הקופה"; או, "אני עם זוג גבוה ואני מהמר חזק כדי להכניס את כל הכסף עכשיו לפני שייפתח קלף בעייתי". אני מתייסר עם עצמי במשך שש דקות בהן אני לא מצליח לקלוט מהבן אדם שום דבר, ואז הוא מפתיע אותי ואומר "מעולם לא עשיתי את זה בעבר, אבל אני קורא לך זמן". מנהל בחליפה מגיע ומודיע לי שיש לי 60 שניות לקבל החלטה.
אני משחק אותה מרוגז כדי להוציא תגובה ואומר בטון גבוה, "כל החיים שלך לא ביקשת זמן ודווקא ביד הזו נשברת?". אבל הוא לא מגיב ושומר על הבעה קפואה. "30 שניות" מכריזה החליפה תוך מבט בשעון. רק על סכום ההימור אני חושב. אני אומר לעצמי שאם בשבע הדקות האחרונות לא מצאתי סיבה שהוא יסכן כל כך הרבה כדי לגנוב את הקופה הזו, כנראה שיש לו את העדיפה.
עשר. תשע. שמונה. שלוש השניות האחרונות בספירה מסוכנות בדיוק כמו שלושת הצעדים האחרונים בהליכה על חבל. אני מותח את כל האצבעות בגוף. ברגע שאני שומע את המספר שלוש אני תופס בקלפים וזורק אותם בעוצמה לעבר הדילר. אני חוזר לשמוע את מוזיקת הז'יטונים שבאולם. "מה לקח לך כל כך הרבה זמן?", שואל האמריקאי. הוא פותח את הקלפים ושני מלכים מחייכים אליי מתחת לשפמים שלהם.

עודכן 11/11/2015 בשעה 02:17 על ידי Eyalcasias

תגיות: אין הוספת / עריכת תגיות
קטגוריות
ללא קטגוריה

תגובות

  1. Dudi85 -
    הסמל האישי של Dudi85
    אחלה בלוג וכתיבה מעולה מקווה שיהיה המשך על שאר החוויות בטורניר ובשולחנות הקאש
  2. nir6 -
    הסמל האישי של nir6
    כתוב יפה...והשאלה של האמריקאי בהחלט במקום.
  3. Cincinnati Kid -
    הסמל האישי של Cincinnati Kid
    נהניתי לקרוא, כתיבה יפה, הכנות שלך מרשימה, וזה לא סטנדרטי בעולם הקלף.
    עודכן 12/11/2015 בשעה 14:51 על ידי Cincinnati Kid
  4. daudau -
    הסמל האישי של daudau
    [QUOTE=nir6;bt5786]כתוב יפה...והשאלה של האמריקאי בהחלט במקום.[/QUOTE]
    אין על שאלה אמריקאית..
  5. shay -
    הסמל האישי של shay
    יש המשך?
    ספר קצת על שולחנות הקאש בבקשה
  6. Tomatoman25 -
    הסמל האישי של Tomatoman25
    אש!
    ההמשך בגיליון בלייזר הבא?
  7. Eyalcasias -
    הסמל האישי של Eyalcasias
    תודה חברים!

    אין המשך לכתבה הזו אבל יהיו כתבות אחרות בבלייזר.
    חוויותיי בקאש היו סבירות, היה לא פשוט לחזור לשחק אחרי פגרה שכזו.
    סינסנטי קיד- כנות זו הנאטס