ההימור האחרון (סיפור אוטוביוגרפי) - הספר מלא, הקדמה (טיוטא) - בלוגים - פוקרלנד
 
View RSS Feed

TheLastBet

+ צור בלוג

ההימור האחרון (סיפור אוטוביוגרפי) - הספר מלא, הקדמה (טיוטא)

דרג את הרשומה הזו
life is poker

החיים הם פוקר, זה נשמע טוב יותר באנגלית. אני לא מתכוון שמשמעות החיים היא פוקר, נהפוכו. העולם האמיתי הוא שם בחוץ, מחוץ לקזינואים הממוזגים של וואגס ומעל למרתפים החשוכים של דירות מסתור ("כלובים") בפתח תקווה. אני גם חלילה לא רומז לכך שבפתח תקווה יש חיים, מלבד סצנת פוקר הכוללת גברים דגנרטים בני 60, כמה עבריינים וילד שחושב שהדרך לשולחנות ה100-200 דולר בבוביס רום (bobby's room) בבאלג'יו עוברת קודם כל בפראטיה של שפיציק (איציק) בפתח תקווה. בחמש השנים בהם אני משחק פוקר למדתי יותר על החיים מאשר בעשרים השנים שקדמו להם. הפוקר הוא מיקרו קוסמוס של החיים עצמם.

אני אוהב את כסא מספר 5. פוקר נהוג לשחק 9 שחקנים, בארץ בפארטיות המספר עומד על 10 ובמקומות מסוימים אף 11 (עם דולי באוויר, השחקן עם הכפתור לא משחק את היד). הכסאות ממוספרים מ1 ועד 9/10 כאשר כסא 1 יושב משמאלו של הדילר והכסא האחרון לימינו. כסא 5 תמיד יהיה באמצע. אני אוהב להיות באמצע השולחן, זה נותן לי תחושה שאני רואה יותר טוב את הדברים. הכל מתרחש מולי, הדילר מולי והפלופ נופל קרוב אלי. אין שחקן שרחוק ממני ואני יכול לשים לב לכל פרט קטן שמתרחש. החיים עצמם קצת מורכבים יותר ואין בהם כסאות וגם אם תפסת כסא אתה צריך להאבק על מנת לשמור על מיקומו. הייתי אומר שגם בחיים אני אוהב לשבת באמצע, במרכז ההתרחשות. אני רוצה להיות חלק מהקבוצה, לקחת חלק במתרחש ולהיות קרוב לכל מה שקורה. איפה אתם אוהבים לשבת בשולחן הפוקר ? ובמסדעה כשיצאתם עם קבוצה גדולה של חברים היכן תשבו? האם תקחו מקום בפינה או תנסו לשבת במרכז?

הסיפור שלי הוא הסיפור של ההוא שתמיד דואג להיות באמצע, במרכז הענינים. חותר קדימה ועוקף את האחרים. אתם מכירים אותם, את אלו שתמיד אומרים עליהם "זה יצליח בגדול" או לא" הייתי דואג לו". הכל היה מובן מאליו לכולם מאז ומתמיד. ההורים, החברים וכל מי שפגשתי אי פעם תמיד היה משוכנע שאני הולך להצליח. כאילו יש דבר כזה הגדרה להצלחה?! אתה תפציץ בבגרות, סומכים עליך. צבא? אתה תהיה הכי טוב. הפסיכומטרי ? קטן עליך אתה עושה 700 בלי ללמוד. השכלה גבוהה? אין שאלה בכלל. קריירה ? יחטפו אותך בנות? מי לא תרצה אותך!? . לכולם זה היה ברור כל הזמן, איכשהו כולם ידעו שאני יכול ולכן זה לא הפתיע אף אחד שבאמת השגתי כל אחד מהדברים האלה, מושלם נכון? לא יכול לטעון שהרגשתי חוסר הערכה או פרגון כי על אף שכולם ידעו שאעבור כל מבחן וכל מכשול עדין שיבחו אותי אבל אישפשהו זה היה ברור לי ולהם שככה זה היה צריך להיות שאין פה שום הישג אמיתי. מדרגה ועוד מדרגה בחיים מצאתי את עצמי חייב להוכיח את עצמי. מאחורי כל אמירה של חבר שאומר אתה תציח בקלות עומד מאמץ לא פשוט להגיע לאותה הצלחה. לכולם היה ברור שאקבל בפסיכומטרי מעל 700 ואני השתנתי במכנסיים עד שהגיעו התשובות. שהלכתי לגיבוש ליחידה מובחרת בצבא גם היה ברור לכולם שאתקבל. עבורי זה היה אתגר עצום ולא מובן מאליו ובשום שנייה לא חשבתי שזה קל או מובן מאליו. לאט לאט חילחלה בי ההבנה שאני לא יכול להצליח, אני יכול רק להיכשל. אם ההצלחה היא הדבר המצופה אינני יכול להתעלות על הציפיות, אני יכול רק לאכזב. ואיזה מן משחק זה בכלל שיש לי רק אפשרות להפסיד.

בפוקר אף אחד לא מכיר אותי, הגחתי משום מקום אל העולם הזה ועשיתי את זה בשקט. אני מול עצמי בלי ציפיות של אנשים אחרים ובלי ששחקנים אחרים יכירו אותי. וכאן נכשלתי ונכשלתי ואולי בפעם הראשונה בחיי זה לא בא לי בקלות. איך אנשים עם חצי ממנת המשכל שלי מנצחים אותי!? זה היה מעצבן אבל מצד שני גם אף אחד לא התאכזב מכך שהפסדתי ואף אחד לא בא אלי בטענות. היה בפוקר משהו משחרר עבורי. מאז לקחתי את המשחק ברצינות והתחביב הפך בהדרגה למקצוע. כמובן שהמקצוע האמיתי הפך בהדרגה לתחביב וזה לא כבר התאים לבוס שלי ודרכנו נפרדו אבל על על כך עוד אספר בהמשך.

בפוקר מצאתי מקום בו יכולתי לפרוק את העול הכבד שיושב על כתפי. הסיפור שלי הוא לא סיפור על פוקר. הוא סיפור על אדם המנסה למצוא את מקומו בחברה מורכבת, מסע אל עבר חירות וגילוי עצמי. הפוקר היה עבורי כלי ומורה דרך במסע שטרם הסתיים וספק אם יסתיים בכלל.

את הסיפור שלי אני רוצה להתחיל בסוף החורף של 2013. היה זה אמצע השבוע ומכדי יום נסעתי ברכבי למשרד לבוש בגדים מחוייטים. הגעתי בשעה 08:30, רציתי להספיק דברים כדי שאוכל לצאת מוקדם מהמשרד ולשחק פוקר. זה היה יום שני או שלישי וההפסד של 1500 שקל ביום שבת שקדם לו עוד צרב לי במוח והייתי חייב לתקן את זה. היה זה יום עמוס במשרד, היה לנו דד ליין וכל הצוות היה לחוץ והיה ברור שזה הולך להיות לילה ארוך. המשחק בפראטיה הקבועה שלי בתל אביב מתחיל ב21:00 ובאותם ימים המשחק היה מתחיל בזמן. עבדתי כמו מטורף באותו היום, בכל המטלות שאני הכי שונא לעשות. אני אשף אקסל אבל אני שונא את זה. לא משנה כמה עבודה נתתי פשוט הייתה עוד. תחושות ייאוש, שעמום ותסכול מהעבודה המעולה שלי החלו לחלחל חזק ולשקוע באותם המקומות של המוח שאנחנו עוד לא יודעים למה הם אחראים. בשעה 21:00 ,בדיוק שהתראגנה הזמנת סושי על חשבון המעסיק, אמרתי תקשיבו אני ממש מצטער אבל חברה שלי מאוד חולה ואני חוזר אליה הבייתה. זה לא התקבל באהבה על ידי חבריי לצוות וידעתי שלמחרת הבוס גם לא יואהב את זה אבל לעבוד כל יום 14 שעות באינטסיביות כזאת לא שווה את היוקרה או את הכסף שאני מקבל. ירדתי לחניה ונסעתי לפארטיה. חניתי באדום לבן והתפשטתי בתוך הרכב, הייתי חייב לרדת מן המדים המחוייטים שלי. כשנכנסתי באיחור לבוש בטריינג שאליו החלפתי הרגע עם נעלי אלגנט כי שכחתי לקחת נעלי ספורט החדר התמלא בצחקוקים די מהר. לא היה אכפת לי, הנוחות חשובה לי יותר. תביא לי אלף הכרזתי והתיישבתי בכסא מספר 1 כי זה היה היחיד שהיה פנוי.

הסימן הראשון לטילט הוא איבוד היכולות לזכור איך איבדת את הכסף. כשאתה מרוכז אתה זכור כל יד ואתה יכול להיות מופסד קרטון (יאמבה כסף בסלנג הפוקר) אבל לזכור כל יד. ברגע שאתה כבר לא יודע איך הגעת למצב שאתה נמצא בו אתה בטילט ועדיף שתקום. אבל תראו לי מי קם אי פעם כשעדיף היה לקום?! אז המשכתי לשבת. שחקנים שהרווחיו קמו ואני עברתי אל כסא 5 האוהב עלי,באמצע, במרכז. אני עוד אלפיים מאחור הכרזתי אחרי שהאלפיים הראשונים התפוגגו כלא היו. שחקן טייט פותח מהאמצע ל75, אני בקאט אוף משווה עם אבא אמא שחורים אך לא זהים ועוד כבש מצטרף מהבלידנים. הפלופ מביא איתו דמה 7 6 עם פלאש דרו והכבש יוצא בדונק חלש של 125 שאומר לרוב שהוא בדרו. הרייזר המקורי משווה ואני מחליט שאני חזק עליהם ולא אתן קלפים חינם לכן עושה את זה 400. כבש משווה, רייזר מקורי זורק. טרן 5 שלא סוגר את הצבע, אני לא אוהב אבל זה רק דרו אחד שנסגר. כבש בצק שהיה נראה לי פחדני ולכן לא רציתי לתת קלף חינם והימרתי 475 לתוך קופה של 1150 (במבט לאחור הייתי צריךלהמר חזק יותר כאן) הוא שילם די מהר. כשהריבר הגיע עוד 6 שלא סוגר צבע שמחתי. שהכבש דחף מיד אול אין שעבורי היה באזור האלף שקל השמחה התחלפה מהר בפחד ותסכול. לקחתי את הזמן, הרבה זמן. אחד השחקנים קרא "טיים", כעת יש לי דקה בדיוק לקבל החלטה. הוא חייב להיות פלאש דרו שפיספס וכעת מבלף אבל הניסיון מלמד אותי שלעיתים נדירות שחקנם מסוגו ידחפו אול אין כבלוף. הדילר קורא כעת בקול "10..9..8..7..." "שולם" אני מכריז והיריב הופך דמה ואני כבר מרגיש טוב יותר כי בחיים אין לו אס דמה, אני חייב להיות טוב ואז באיטיות ובחוסר אתיות הוא הופך את הקלף השני, שבע. לי יש זוגות מלכות ושישיות ולו יש מלכות ושביעיות. ראשי כבד ובוער ואני קם מהשולחן. בדרך החוצה אני נפרד מסטפת מזומנים יפה של 4 אלף ונכנס לאוטו.

בחוץ התקרר וגשם החל לרדת. הנסיעה הבייתה לא אורכת יותר מעשר דקות אבל היא ארוכה והמחשבות על פרישה מהקלף חוזרות. מה אני צריך את זה? השעה כבר 3 בלילה, אני גמור מעייפות ופגעתי בעצמי בעבודה ובטח מחר אהיה עייף כל היום. הזנחתי את הזוגיות והשארתי את חברה שלי בבית בשביל לבלות עם חבורת מהמרים נלוזים. שום דבר טוב לא יוצא מזה וגם אם הייתי מרוויח זה כנראה לא היה שווה את זה.

אני עצוב, עצוב מאוד. דברים לא היו טובים עם אנה (אנסטסטיה) החברה שלי איתה אני גר כבר שנתיים שברובם היו טובות. היא תמיד ישנה עמוק, כנראה התרגלה לצפצופים של הסטארס שלא מעירים אותה כבר. היא מתחת לפוך שוכבת על הצד בתנוחה עוברית עם פנייה לכוון הקיר. אני פושט את בגדי המסריחים מסיגריות ומחבק אותה חזק חזק. אני לא יכול לשתף אותה בסכומים בהם אני משחק ככה שהחיבוק הזה באישון לילה וללא ידיעתה הוא הנחמה היחידה שיכלתי לקבל ממנה.

בזמן כזה כשהעבודה מתסכלת וההפסדים בפוקר מצטברים אני רק יכול לאחוז חזק בזוגיות המתפוררת שלנו. כמה אני אוהב אותה ככה שוכבת בשלווה, היא מלאך אמיתי ולא מגיע לה שאחזור בשעות כאלה הבייתה ולא אהיה איתה. הפסד, אכזבה, הלקאה עצמית, קנאה, שנאה, זלזול, עצב ודכאון היו מנת חלקי היומית באותם הימים. לו רק ידעתי שזה רק אות הפתיחה למסע שיקרא תיגר על טווח הרגשות שחשבתי שקיים ויביא אותי אל תהומות ופסגות שכלל לא העליתי על דעתי, אולי לא הייתי יוצא אליו כלל ואולי הייתי יוצא אליו שנים קודם לכן.
תגיות: אין הוספת / עריכת תגיות
קטגוריות
פוקר בלאס וגאס , ‏ פוקר לייב בישראל

תגובות

  1. shay -
    הסמל האישי של shay
    הרבה בהצלחה חבר
    מוכן לתרום ואהיה בין הראשונים לקנות את הספר
  2. noniz -
    הסמל האישי של noniz
    כתוב יפה, למה עבדת כל כך הרבה שעות? רואה חשבון?
  3. Arikmsn -
    הסמל האישי של Arikmsn
    מחכים להמשך
  4. dima1986 -
    הסמל האישי של dima1986
    יפה בהצלחה
  5. TheM_Wolf -
    הסמל האישי של TheM_Wolf
    [QUOTE=noniz;bt5804]כתוב יפה, למה עבדת כל כך הרבה שעות? רואה חשבון?[/QUOTE]

    זו דמות ספרותית
  6. yarone -
    הסמל האישי של yarone
    חייב לציין שאתה כותב מעולה וקראתי את הבלוגים שלך בצימאון.
    בבלוגים העברת את הסיפור שלך בתור חוויה אישית שנוגעת בכל מי שקרא ופה זה מרגיש מסחרי יותר כמו ספר (אני יודע שזו המטרה) חושב שאתה יכול לשכתב את זה כמה רמות מעל. בכל מקרה תמשיך לכתוב!
  7. godanubis -
    הסמל האישי של godanubis
    שמור לי ספר אחד !