עבר כבר זמן מה מאז כתבתי בלוג או בכלל עדכנתי בשרשור האתגר שלי.
החצי השני של 2014 היה די קשה בשבילי. קרו מספר דברים שהשפיעו לרעה על השגרה שלי, על רמת המשחק שלי, על הנכונות למכור אחוזים מהאקשן שלי ועל החשק לטחון ולנהל נכון את הרול שלי בכללי. הרבה הרגלים לא טובים מהעבר צצו להם שוב
שבועיים של אפס אנד דאונס, שבועיים של דרמה, שבועיים של כיף, מפגש עם חברים טובים, שבועיים של שיחות על ידים, אירוח מפנק במלון שווה וסוויטה לא רעה על אוניה, שבועיים של קשיים לאישתי שמפרפרת בין העבודה ללטפל בילד לבדה,שבועיים של געגועים לילד ולאישה. הגעגועים לילד זה משהו
-"ממי אני חייבת לצאת, לא נעים הם מחכים!"
-"שניה, עוד דקה וחצי יש הפסקה ואני מארגן אותו, את לבושה כבר?"
-"כן! אני חייבת אבל להכין לי משהו לאכול והתיק של יונתן לא מוכן, לא נעים נו הם מחכים!"
-"בסדר נו און וצחי יודעים שאני דיפ ב1k, מקסימום תגידי להם שנתקעת קצת על
תקופה חרא אנחנו קוראים לזה, דאונר, דאונסווינג, וריאנס, וואטבר. 4 חודשים בערך אני לא עושה כסף. יש לי כמה סקורים די משמעותיים בזמן הזה אבל השורה התחתונה שלילית וזה סמפל רציני מאוד. אבל השורה התחתונה היא לא הבעיה. הבעיה היא ה"קוואן". ה"קוואן"